בן הזוג ביקש לעשות הסכם ממון? אין לך ממה להיעלב ! ממש לא! האמת- בחלק גדול מהמקרים זה בכלל לא קשור אליכם !

תראו, רוב המקרים בהם נערך הסכם ממון הם כי לאחד מבני הזוג יש דירה מלפני הנישואין / מלפני הזוגיות. כלומר נכס שלא נרכש על ידי שני בני הזוג יחד במאמץ משותף וכספים משותפים, אלא – נכס שבן הזוג קיבל בירושה, או פעמים רבות- במתנה מהוריו אשר רכשו עבורו מכספם.

כלומר- ההורים של בן הזוג הם אשר מבקשים – ובצדק – שייערך הסכם כדי להבטיח את זה שהנכס שהם קנו בכספם עבור הילד שלהם, יישאר בתוך המשפחה אם חלילה בני הזוג ייפרדו.

עכשיו תגידו- מה, עוד לא התחתנו הם כבר חושבים שניפרד?

לא. הם לא.

אבל הם כן רוצים להיות רגועים, כמו שאומרים to be on the safe side""   למה? כי כיום אחוזי הגירושין מאוד מאוד גבוהים. הסטטיסטיקה מעידה שאחד לארבעה זוגות ואפילו אחד לשלושה זוגות מתגרש. מי מבטיח שזה לא יקרה גם אצל הבן שלהם?. בנוסף, ההורים של בן הזוג מבוגרים ובעלי ניסיון, הם כבר ראו דבר או שניים בחייהם. זה לגיטימי שיחד עם הרצון העז לראות את בנם מתחתן, מקים משפחה וחי חיים טובים ומאושרים יחד עם זוגתו, באותה נשימה הם גם יבקשו להסתכל לסטטיסטיקה בעיניים, ולהגן על הנכס שלהם, כי מי יודע מה ילד יום. כאמור, הם כבר ראו דבר או שניים בחייהם.

אז אם בן הזוג שלך בא עם בקשה לעשות הסכם ממון כי יש נכס מלפני הזוגיות – באמת שזו הבקשה הכי לגיטימית בעולם ! להיעלב מכך זו טעות, כי זה בכלל לא קשור אלייך כבת הזוג שלו, וזו לרוב לא בקשה שהגיעה ממנו (למרות שגם אם היתה מגיעה ממננו הבקשה מוצדקת לגמרי) ולכן חשוב שתפרידי בין הדברים- גם אם היתה לו בת זוג אחרת הדבר הנכון והחכם לעשות היה לחתום על הסכם ממון. זה לא פרסונאלי נגדך, וזה מלכתחילה לא "נגד" אף אחד. זה דווקא בעד. בעד הזוגיות שלכם. בעד הוודאות של בן הזוג שלך ושל ההורים שלו. בעד זה שהדברים יהיו ברורים ולא בתחום האפור. בעד זה שלא יהיו חששות או סימני שאלה או דרישה שנמצאת מתחת לפני השטח אבל מורגשת כל הזמן, שגם את תכניסי סכום כסף גדול לזוגיות, כדי ליצור שוויון. את כל זה מונע ההסכם.

ואת יודעת מה, אני אגיד לך עוד משהו מהניסיון שלי- ואתן דוגמא מהמקרה של רוני ודן, שערכתי להם הסכם לפני שהתחתנו, כי לדן היתה דירה שירש מסבא וסבתא שלו.

אחרי כמה שנות נישואין כשרוני גם קיבלה ירושה מסבא שלה שהלך לעולמו, הם מכרו את דירת הירושה של דן שלגביה עשו מלכתחילה הסכם ממון , וצרפו את כספי הירושה של רוני, ורכשו דירה גדולה עבורם ועבור ילדיהם, רשמו את הדירה על שם שניהם ואת המשכנתא משלמים יחדיו כמובן. כך שהסכם הממון שנערך בתחילת הזוגיות באופן הכי לגיטימי שבעולם, הפך ברבות השנים ללא רלוונטי. עם התפתחות והתחזקות הקשר הזוגי, עם השנים שחלפו, הילדים שנולדו, בני הזוג קיבלו החלטות אחרות ממה שרשמו בהסכם בזמנו. ואני אגיד לך יותר מזה- מראש הכנסנו סעיף כזה להסכם הממון- שאם נכס ירושה כמו הדירה של דן – וזה תקף גם לגבי כספי הירושה שרוני כאמור קיבלה מאוחר יותר – "יתערבב" וייטמע בנכסים המשותפים של בני הזוג ויירשם על שם שניהם, זה מבטל את הנפרדות שקבענו בהסכם. כך שמראש ניתן מענה למצב בו בני הזוג יחליטו מתוך אמון, הבנה והחלטה משותפת שלהם, להכניס את הנכסים ל"פול" המשותף ולרשום על שם שניהם.

אז אני לא אומרת שזה מה שקורה בפועל אצל כל הזוגות שעושים הסכם ממון.

אבל אני כן אומרת, שיש מקרים בהם הסכם הממון הוא מוצדק לחלוטין. והדבר האחרון שצריך לעשות הוא להיעלב מהבקשה לערוך הסכם, או לפרש זאת כ"הוא לא אוהב אותי מספיק, הוא לא בוטח בי". כי במרבית המקרים- זה בכלל לא קשור אלייך או לזוגיות שלכם, ובמרבית המקרים עצם שיתוף הפעולה עם עריכת ההסכם בקלות ומתוך הבנה שזה לגיטימי, היא-היא שתחזק את האמון ביניכם ותהווה בסיס חזק לצמוח ממנו ביחד.

שיהיה במזל טוב !