הפסיכיאטרית אליזבת קובלר רוס עסקה בעיקר בתחום האבל על אובדן אדם קרוב ואהוב. אחד הספרים הידועים שהיא כתבה בנושא נקרא "המוות חשוב לחיים".

קובלר-רוס פיתחה מודל ובו חמישה שלבים, אשר ידוע כיום בשם "מודל שלבי האבל של קובלר רוס". המודל מתאר את השלבים ההכרחיים בהליך של אובדן ושכול. יש לציין כי רוס התייחסה בעיקר לאבל בעקבות מות אדם אהוב, אבל במהלך השנים המודל של רוס הורחב וכולל כיום גם תהליכי אבל ומשבר אחרים, שהינם קשים ולעיתים אף טראומטיים – כמו התמודדות עם בשורה על מחלה סופנית, פרידה וגירושין, וזאת משום שהסתבר כי אותו תהליך אשר מופעל על בני אדם כאשר עליהם להתמודד עם מותו של קרוב יקר, מופעל עליהם בעת התמודדות עם משבר קשה כמו גירושין, והמוח האנושי מגיב באופן דומה לתגובתו בעת מות אדם אהוב.

המודל של קובלר-רוס כולל חמישה שלבים: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, קבלה

הכחשה– מקבל הבשורה עוד לא מסוגל לעכל אותה. ישנה אי וודאות גדולה, והוא שרוי לעיתים בהלם בעקבותיה, ועוד לא מבין את העובדה שחייו עומדים להשתנות בעקבות כך.

בעקבות זאת המוח מכחיש את עצם קרות האירוע, ולעיתים בעקבות ההלם כלל לא מרגישים שום רגש, התחושה היא של ניתוק או אפאתיות, וחוסר יכולת לחוש צער וכאב בעקבות האירוע/בשורה. לפעמים אדם מנסה לשכנע את עצמו בשלב הזה, כי הצד השני ישנה את דעתו, ויחזור בו מרצונו להתגרש. כשמדובר בילדים שהוריהם בישרו להם כי הם מתגרשים, לפעמים הילד ישכנע את עצמו בשלב הזה כיח ההורים יחזרו בהם מההחלטה, ולא יתגרשו בסופו של דבר.

למעשה זוהי הדרך של הנפש והמוח שלנו, לשמור ולהגן עלינו על ידי הרחקת האירוע מאיתנו בכך שאין התמודדות עימו אלא הכחשה, הלם, וחוסר הפנמה של המצב.

כעס– השלב הבא הינו כעס, כאשר מדובר על מוות של אדם אהוב לעיתים הכעס יופנה כלפי אלוהים, וכאשר מדובר בגירושין ה"כתובת" הטבעית לכעס הינה כמובן בן/בת הזוג השני. זו למעשה התקוממות כלפי המצב החדש ש"נכפה" עלינו, אשר הינה הכרחית בכדי שלאחר מכן נוכל לעבור לשלב ההתמודדות עם המשבר, ובניית החיים שלאחריו. בשלב הכעס יש הפניית האשמות כלפי הצד השני, והפלת האשמה עליו. גם ילדים שהוריהם מתגרשים חווים את השלבים הללו, ועל כן בשלב זה יבואו בהאשמות ויפנו את הכעס כלפי ההורים. מנגד יש ילדים שבשלב זה יחשבו שהאשמה בגירושי ההורים היא בהם- בילדים- בגלל שלא התנהגו כיאות.

מיקוח– השלב המגיע בעקבות חוסר הרצון שהמציאות והחיים ישתנו. לעיתים הוא יכלול גם האשמה והלקאה עצמית, ומחשבות כמו- אם רק היינו עושים כך וכך אחרת, הוא/היא לא היה רוצה להתגרש. ההמשך של כך הינו "רעיונות" לגבי מה אני מוכן כעת לעשות אחרת, בכדי לבטל את רוע הגזירה, להחזיר את הגלגל לאחור.

דיכאון (קרוי גם "קבלה פסיבית")– הפנמת האירוע. ההבנה שחיינו השתנו לנצח, ולא יחזרו להיות מה שהיו. זהו שלב מכאיב ומייסר המלווה בתחושת אובדן קשה. שלב זה מחליף את תחושות הכעס, אשמה, מיקוח, והינו הכרחי בכדי שהאדם יצליח בסופו של דבר להפנים ולקבל את המצב החדש, ולמעשה כאן יש ראשיתה של השלמה עם המצב ולכן חשוב שהאדם ירשה לעצמו לעבור את השלב הזה אשר חלק בלתי נפרד ממנו הינו ההבנה שאין שום דבר שניתן לעשות כדי להחזיר את המצב לקדמותו.

קבלה– בשלב האחרון מתפתחת קבלה של המצב, לא רק באופן פסיבי, אלא ניתן לראות שביטחונו של האדם עלה, יש רגיעה, לקיחת אחריות במקום האשמת הסביבה במצב. אנשים בשלב זה אף מתחילים לתכנן ולבנות את חייהם מחדש. אין זה אומר שהם מאושרים מהמצב, אלא שמשלימים איתו, ומוכנים להתמודד עם המציאות החדשה.

עבור ילדים בעת גירושי הוריהם, ככל שההורים יקדימו לסיים עם תהליך הגירושין כך הילד יוכל להגיע לשלב הקבלה מהר יותר, ויתחיל להתמודד עם המציאות המחודשת. יש לציין שלא כולם מצליחים בכוחות עצמם להגיע לשלב הקבלה, ולעיתים נדרשים עזרה וסיוע של אנשי מקצוע בעיבוד המצב, השלבים השונים, ומציאת הכוחות להתמודדות והשלמה.

אז איך מתמודדים עם הדברים? חשוב להבין שמדובר בתהליך שלוקח זמן. הרשו לעצמכם להתאבל ותנו זמן לתהליך האבל, אפשרו מקום לכל הרגשות שאתם חווים (הלם, כעס, כאב, אשמה) והבינו שהם חלק הכרחי ובלתי נפרד מההתמודדות אשר תאפשר את ההחלמה וההתגברות שלכם בהמשך. לא אחת נאמר ע"י מומחים בתחום הנפש, כי גירושין הינם אירוע טראומטי אשר שני בעוצמת הכאב שלו, למוות של אדם אהוב. קבלו זאת ותנו לעצמכם זן לעבד את הטראומה ואת השינוי הדרמטי בחייכם, בכדי שתצליחו להגיע לשלב של בניית חייכם מחדש.