בעבר היו נקבעים באופן אוטומטי דמי מזונות אשר האב היה משלם לאם מידי חודש עבור צורכי הילדים, מכח הדין העברי ומכוח חוק המזונות, שכן במרבית מקרי הגירושין הייתה משמורת הילדים אצל האם. במהלך השנים הנושא עבר תהפוכות ושינויים מרחיקי לכת אשר שיאם בחודש יולי 2017 אז ניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"מ 919, אשר קבע לגבי ילדים מעל גיל 6 שנים, שבמשמורת משותפת כאשר הכנסות שני ההורים הינן דומות -לא יהיה תשלום מזונות אלא ההורים יחלקו באופן שווה מחצית ומחצית בכל הוצאות הילדים. הלכה למעשה משמעות פסק הדין הינה כי מזונות ילדים מעל גיל 6 יחושבו לפי יחס חלוקת זמני השהות ויחס שכר שני ההורים.

על פי פסק דין זה ופסקי דין נוספים שניתנו מאז ע"י בתי המשפט בישראל, כאשר יש פערים במשכורות של בני הזוג חישוב המזונות נעשה על בסיס הפער בשכר, ובהתחשב ביחס בין ימי השהייה של הילדים אצל כל אחד מההורים.  כמו כן יש לציין כי החישוב של יחס המשכורות רלוונטי גם במצב בו המשמורת אינה משותפת- גם במצב זה יש לבחון את הכנסות הצדדים, הוצאותיהם, וכמובן יחס הימים בהם שוהים הילדים עם כל אחד מהם.

מנגד, במידה ואין פער הכנסות, והילדים שוהים אצל שני ההורים בהיקף שווה או כמעט שווה, לא ישולם סכום מזונות חודשי קבוע, אלא ההורים ישאו יחד ובאופן שווה, בכל הוצאות חינוך ורפואה של הילדים, ובנוסף לכך כל אחד מההורים ישלם את ההוצאות שלו עבור הילדים בגין מזון, ביגוד, הנעלה ומדור כשהם שוהים עימו.

כאשר מדברים על מזונות ילדים למעשה אנו מתכוונים למימון של ההוצאות השוטפות של הילדים כמו מזון, מדור, ביגוד, הנעלה, גן, בית ספר, צהרונים, חוגים, קייטנות וכיוצ"ב, וכן מימון של הוצאות מיוחדות אשר עתידות לצוץ במועד עתידי כמו טיפול פסיכולוגי, רפואת שיניים, אבחון כזה או אחר, שיעורים פרטיים, וכדומה.

למעשה כאשר יש פער בהכנסות של ההורים, ו/או פער בהיקף ימי השהייה של הילדים אצל כל אחד מההורים, יש לקבוע סכום מזונות אשר ישולם ע"י הורה אחד להורה השני מידי חודש עבור מזון, ביגוד, הנעלה, מדור (השתתפות בתשלום שכירות או משכנתא). בנוסף לכך יש הוצאות בהן על ההורים לחלוק: הוצאות חינוכיות ורפואיות כמו תשלומי מסגרות החינוכיות, צהרון, חוגים, קייטנות, ביטוח רפואי, תרופות, טיפולי שיניים, משקפיים וכיוצ"ב.

על מנת שההסדר בין ההורים יחזיק מים שנים ארוכות קדימה, חשוב מאוד שבני הזוג יתנו את הדעת לא רק להוצאות הקיימות בעת הגירושין, אלא גם ינסו ככל הניתן לצפות פני עתיד, ולגבש הסכמות לגבי אופן מימון הוצאות עתידיות שיגיעו בגיל מאוחר יותר של הילדים. בנוסף יש להגדיר האם ההוצאות יהיו בתעריפים ציבוריים או גם רפואה פרטית, כמה חוגים בחודש לכל ילד/ה, וכן מומלץ לקבוע מנגנון שיסייע להורים להכריע בעת מחלוקת על נושא חינוכי או רפואי.

אך מה עושים במצב בו בני הזוג חלוקים על גובה המזונות ועל פרק הזמן בו ישולמו? אצל גאיה, 44 ורונן, 45 זו הייתה המחלוקת שעמדה בלב הגישור. הם היו זוג ממרכז הארץ, הורים לשלושה- רומי בת 15, זוהר בת 12 ויואב בן 8. גאיה הכינה רשימת הוצאות חודשיות על הילדים, אך רונן התנגד לה. הוא טען שהסכומים מוגזמים ולא הגיוניים, ונופחו ע"י גאיה במיוחד לגישור. הפתרון שמצאתי לכך- ביקשתי מבני הזוג להעביר אלי תדפיסי חשבון ותדפיסי כרטיס אשראי של 6 חודשים אחרונים, עליהם עברתי בעצמי וסימנתי כל הוצאה והוצאה. לאחר שניפינו את כל ההוצאות שלא היו חלוקות, והגדרנו מה כן במחלוקת אם שייך לילדים או לא, נשארנו עם סכום נמוך שעליו הצדדים לא הסכימו, ומלאכת קביעת המזונות הייתה קלה משהיה נדמה בהתחלה.

לגבי פרק הזמן של תשלום המזונות טען רונן, כי משכורתה של גאיה אמורה הייתה לעלות לאחר שנתיים בערך עקב קידום שהובטח לה בחוזה העסקתה. גאיה טענה מנגד שהקידום לא וודאי ו"מי בכלל יודע מה יהיה בעוד שנתיים". לשמחתי הצלחתי להביאם לכדי הסכמה על ניסוח של סעיף שמגדיר מה יקרה בעוד שנתיים ימים. בני הזוג יציגו זה לזה תלושי שכר של שנה שלמה, ומנגד גם יציגו הדדית את עלויות המחיה שלהם עבור הוצאות ספציפיות שהגדרנו בהסכם (כמו למשל עבור מדור- שכר דירה/ משכנתא), ואם יחול שינוי ביחס למצב ערב חתימת הסכם הגירושין, הם יקבעו סכום מזונות חדש בהסכמה ביניהם.

ומה אם לא יסכימו? יחזרו לפגישת גישור ממוקדת וספציפית בנושא זה בלבד. ללא ספק פיתרון זה עדיף אל פני הגעה לבית המשפט שתעלה להם כסף רב, ותעכיר מאד את היחסים ביניהם.

חשבון הוצאות הילדים– אני ממליצה מאוד גם להגדיר בין בני הזוג המתגרשים את האופן בו הם יממנו את הצרכים וההוצאות של הילדים, ואחת הדרכים שהופכת יותר ויותר פופולרית בשנים האחרונות, הינה באמצעות חשבון בנק משותף ע"ש שני בני הזוג, אשר מוגדר כ"חשבון הוצאות הילדים" או "חשבון מזונות"- פתרון אשר הועלה ע"י ביהמ"ש העליון בפסק דינו אשר כבר הוזכר לעיל, בע"מ 919. במידה ובני הזוג מחליטים לנהל חשבון כזה חשוב להגדיר את הסכומים וההוצאות הספציפיות אשר ישולמו מהחשבון, וכן לקבוע תנאים שיתנו מענה למצב בו אחד מהצדדים לא הפקיד את חלקו בהוצאות.

הרעיון העומד בבסיס ההסדר הינו כזה: אנו מגדירים בהסכם הגירושין מה הן הוצאות אשר ישולמו באמצעות חשבון ההוצאות, ומחשבים את הסכום הנדרש מידי חודש לשם כך. סכום זה יתחלק בין הצדדים וכל אחד מהם יעביר את חלקו מידי חודש בחודשו, מחשבונו הנפרד, אל חשבון ההוצאות המשותף. כמובן שמעת לעת הצדדים יוכלו לשנות את הסכום בהסכמה ביניהם וכאשר היקף ההוצאות משתנה.

חשוב להגדיר במפורש בהסכם הגירושין מנגנון שיתן מענה למצב בו אחד מהצדדים יפר את ההסכמה לגבי חשבון ההוצאות המשותף, וישלם באמצעותו הוצאות שלא אמורות להיכלל בו או לא יעביר את הסכום החודשי המוסכם בין הצדדים. במצב זה יש לכלול בהסכם מנגנון שיאפשר את סגירת החשבון ומעבר להסדר תשלום בו כל צד משלם את חלקו ישירות לנותן השירות.

ואולם יש זוגות אשר מלכתחילה לא מעוניינים בהסדר של חשבון הוצאות משותף. במקרים אלו קיימת ברירת המחדל בגירושין- שהורה אחד ישלם והשני ישיב לו את חלקו תוך מס' ימים, ובמצב כזה נרצה להגדיר במדויק תוך כמה ימים יושב התשלום מהורה אחד למשנהו, מה דינו של תשלום שלא הועבר.

אם לסכם את נושא המזונות הדבר החשוב להבין לטעמי הינו, שיש לבחון כל מקרה לגופו, ולבחון את הצרכים של הזוג הספציפי, וילדיהם. ולמצוא ביחד הסדר שתואם את הנסיבות של המשפחה וצרכיה.