לא תהיה זו לשון הגזמה לומר, שאף ילד, כולל אלו שראו את הוריהם רבים ומתכתשים בבית, לא מקבל בשמחה את החלטת הוריו להתגרש. לדרך בה הורים מתגרשים יש משקל רב, וגירושין בהסכמה ובשיתוף של הצדדים, יעשו את ההבדל בין משבר שהילד יתגבר עליו במהלך הזמן בתמיכת הוריו, לבין טראומה שנזקיה עלולים להיחרט בליבו של הילד לעד.

בעת גירושין התא המשפחתי מתפצל לשני תאים נפרדים. מבית משותף אחד בו רגילים הילדים לחיות הם עוברים להתגורר בשני בתים נפרדים, הבית של אמא והבית של אבא. הדבר הבסיסי שעל ההורים להגדיר ביניהם הינו חלוקת הימים בהם ישהו הילדים עם כל אחד מהם. חלוקת ימי השהייה תקפה כמובן לא רק לימות החול בהם מתקיימות מסגרות חינוכיות, אלא גם בסופי שבוע, חגים, חופשות, וכל מועד בו הילדים אינם מצויים במסגרת.

רוני ודנה, זוג באמצע שנות ה 30 לחייהם, היו הורים ל 2 בנות, בת שנתיים וחצי, ובת 10 חודשים. חלוקת הרכוש והכספים הוסכמה על ידם במהירות כבר בתחילת הגישור אבל נושא הילדות היה שנוי במחלוקת. דנה דרשה שהילדות ילונו כל ערב בביתה, ולא יעברו בין בית לבית בגילן הצעיר. רוני טען בתוקף כי הוא קשור לילדות בעבותות וככל שירגילו אותן ללינה ב 2 בתים מוקדם יותר, כך יהיה להן קל יותר להסתגל למצב החדש.

לאחר מספר פגישות שלי עם כל אחד מהצדדים בנפרד, הצעתי להם פתרון של הסדר מדורג בהתאם לגילאי הילדות. הגדרנו שהמשמורת תהיה משותפת, והילדות ילונו בחודשים הראשונים בבית אחד, והלינה תתרחב מידי כמה חודשים עד להגעה לחלוקה שווה של מספר ימי הלינה בשני הבתים.

לאחר שעלו עוד כמה ספקות וסימני שאלה אם זה ההסדר הרצוי, התייעצנו עם מדריכת הורים אשר תמכה בהסדר ואישרה שהוא עונה על צורכי הילדות ותואם את גילן.

חשוב לי לציין שההסדר עולה בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט, אשר בגילאים צעירים של הילדים נוקטת בגישה של הסדרי לינה מדורגים, ומה שהכי חשוב- שהן רוני והן דנה היו שלמים איתו.

עוד אני מבקשת לציין, שהמונחים "משמורת", "משמורת משותפת", "הסדרי ראייה" הרווחים בקרב זוגות מתגרשים ואנשי מקצוע בתחום הגירושין כאחד, אכן שלטו בכיפה במשך שנים ארוכות. ואולם מזה תקופה שיש מעבר למונחים חדשים "זמני שהייה" ו "אחריות הורית משותפת", ובתקנות בית המשפט לענייני משפחה אשר תוקנו בשנת 2020, אף נמחק המונח "משמורת" ובמקומו צוין המונח "זמני שהות".

בין אם נשתמש במונח אחריות הורית משותפת ובין אם במשמורת משותפת, חשוב להבין איך ההסדר מתנהל בפועל: זהו הסדר שמגדיר חלוקה שווה או כמעט שווה של ימי שהיית הילדים עם כל אחד מההורים. חלוקה שווה משמעה שמידי שבוע יש 2 ימי שהייה קבועים אצל האם, 2 ימי שהייה קבועים אצל האב, ויום אחד שמתחלף באופן הופכי לסופ"ש (הסדר 7:7). אולם גם הסדר בו הילדים שוהים אצל הורה אחד (לרוב האם) 3 ימים כל שבוע ואצל ההורה השני 2 ימים בכל שבוע והסופ"ש מתחלף (הסדר 6:8)- גם הוא אופציה טובה שעדיין מקיימת הסדר של משמורת משותפת, וזוגות רבים בוחרים בה על פני האופציה ה"סימטרית".

מה עוד חשוב להחליט בכל הנוגע לילדים?

מומלץ ביותר כי זוג מתגרש יתן דעתו לכל הפרטים הקטנים, ולא יסתפק רק בהגדרות כלליות. חשוב להגדיר ימים ספציפיים לכל הורה, שעות ומקום איסוף והחזרה של הילד מהורה אחד להורה השני; חופש גדול, ימי מחלה של הילדים,

נסיעות של כל הורה עם הילדים לחופשה בארץ ובחו"ל, וגם נסיעות אישיות של כל אחד מההורים ללא הילדים (כי הרי ההורה השני הוא אשר יתבקש לתת גיבוי ולשהות עם הילדים בזמן נסיעתו של משנהו, ולכן חשוב שנגדיר בהסכמה כמה פעמים בשנה נסיעות אישיות הן לגיטימיות ולאיזה פרק זמן, וגם כמה זמן מראש תינתן הודעה מהורה אחד לשני על תאריכי הנסיעה).

כמו כן עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, יש סמכות לשני ההורים להחליט לגבי מקום מגורי הילדים, חינוכם, החלטות רפואיות ועוד. כאשר בני זוג מתגרשים, עליהם לקבל החלטות אלו יחד ובהסכמה ביניהם. על כן מומלץ ביותר להגדיר בין ההורים מנגנון שיסייע לקבל החלטות הנוגעות לעניינים חינוכיים ורפואיים של הילדים; להגדיר פרק זמן בו צד מתנגד להחלטה/פעולה זו או אחרת יוכל להציג חוות דעת שנייה, להגדיר את התעריפים של טיפולים רפואיים או צרכים חינוכיים, ועוד.

גם חגית 37, ואייל 38, היו הורים ל 2 ילדים קטנים- בן 4 ובת שנתיים. אבל במקרה שלהם הגישור התמקד יותר בנושא אזור המגורים, ופחות בחלוקת הימים. עקב עבודתו של אייל היה ברור ומוסכם בין הצדדים כי הילדים לא ילונו אצלו במהלך השבוע אלא רק בסופ"ש. המחלוקת היתה כאשר חגית הודיעה שהיא רוצה לעבור להתגורר בעיר אחרת שקרובה לעבודתה ולמשפחתה. היא העלתה טיעון בעל משקל- אם הילדים שוהים וישנים אצלי מרבית הזמן, זה מאוד הגיוני שאני ארצה להתקרב לעבודה שלי, מה שיקל עלי בפיזור ואיסוף שלהם מהמסגרות.

יש להודות על האמת שהגישור שלהם כמעט והתפוצץ, כי כל אחד "התביית" על עיר מסוימת אחת בלבד ושם עליה את יהבו. אייל רצה להמשיך בעיר המגורים של הצדדים וחגית כאמור ביקשה לעבור ולהתקרב לעבודתה ולהוריה.

אנחת רווחה נשמעה בחדר כאשר הגענו להסכמה, לפיה חגית תעבור להתגורר בעיר שנמצאת "באמצע הדרך" בין עבודתה לעבודתו של אייל, ובנוסף, חילקנו את נטל ההסעות שלא יפול על אייל בלבד- פעם בשבועיים חגית היא אשר תסיע את הילדים לשהייה אצל אייל בסופ"ש.

נסטינג

נסטינג (קינון) הוא הסדר משמורת אשר שומעים עליו יותר ויותר בשנים האחרונות בהקשר של גירושין.  הרעיון פשוט- הילדים ממשיכים לגור בבית המשותף, ואילו ההורים הם שיוצאים ממנו, שוכרים דירה, לרוב משותפת (אך לא תמיד), וחולקים ביניהם את הלילות עם הילדים, על פי הסדר ימים שיצרו בדיוק לשם כך.

רוב הזוגות אשר מחליטים על הסדר כזה קובעים אותו כהסדר זמני בלבד, ולכן חשוב להגדיר את פרק הזמן עליו מוסכם בין בני הזוג להתנהל בנסטינג.

לנסטינג, כמו לכל דבר, יש יתרונות וחסרונות. אחד היתרונות הברורים הוא כמובן צמצום משמעותי של הטלטלה והזעזוע לעולמם של הילדים, אשר ממשיכים לישון מידי לילה במיטתם, בביתם הקבוע ובסביבתם המוכרת.

החסרונות לעומת זאת, לרוב מתבטאים באספקט של ההורים דווקא- אשר ממשיכים לאורך כל תקופת הנסטינג ללון הן בבית המשותף והן בדירה השנייה, לעיתים ברוטציה עם ההורה השני ולעיתים בדירה שכל אחד מבני הזוג שכר/רכש לעצמו. ההורה הוא שצריך להיות "על מזוודות", כאשר בחלק מהשבוע הוא לן בבית עם הילדים ובחלקו בבית השני.

המקרה של מירב ודן ממחיש את הסדר הנסטינג הנ"ל. הם היו הורים לשלושה ילדים – אורון בן 15, גל בת 12, ועידן בן 5. כ- 6 חודשים לפני הגירושין הם שכרו יחידת דיור בנוסף לדירה שבבעלותם. בהליך הגישור שערכתי ביניהם חילקנו את ימי השהייה של כל אחד מהם עם הילדים, ובימים שמירב היתה אחראית על הילדים היא לנה עימם בבית המגורים המשפחתי, ודן לן ביחידת הדיור, ובימים שדן היה אחראי על הילדים הוא שהה וישן עימם בבית, ומירב לנה ביחידת הדיור השכורה.

תוך כדי הגישור עלו התלבטויות לגבי התקופה בה ימשיכו את ההסדר. לבסוף, ימים ספורים טרם חתימת הסכם הגירושין בני הזוג האריכו בהסכמה את תקופת הנסטינג לשנה נוספת, כלומר בסך הכל מדובר היה בכמעט שנה וחצי של נסטינג ! פרק זמן לא קצר לכל הדעות.

כפי שניתן לראות לכל משפחה יש את הצרכים שלה ומה שנכון עבורה. חשוב שבני הזוג יגיעו לגישור עם ראש פתוח ככל הניתן, ואז ניתן לעיתים להגיע להסדר גמיש ויצירתי שתואם את התא המשפחתי הספציפי וצרכיו.