פערי הכנסות, מוניטין ונכסי קריירה בגירושין

"נכסי קריירה" הוא מושג הבא לשקף שיפור של כושר ההשתכרות במהלך הנישואין. כאשר ישנו פער משמעותי בין ההכנסות ופוטנציאל ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג, וכאשר המצב הוא שכל אחד מהצדדים יוצא אל "היום שאחרי הגירושין" עם פערי הכנסה ויכולת כלכלית שונה, ייתכן והמקרה יצדיק תשלום של פיצוי כספי לצד החלש כלכלית.

כושר השתכרות מורכב מיסודות שונים- יכולת מולדת אישית, ניסיון שנצבר במהלך השנים, מוניטין, השכלה, כאשר כמובן שפעמים רבות חלקם נוצרו לפני הנישואין וחלקם במהלך הנישואין.

כאשר בן זוג הגדיל את כושר השתכרותו משמעותית במהלך הנישואין,  יש לבחון האם ראוי כי ישולם לבן הזוג השני פיצוי בגין כך שהוא לא הגדיל את כושרו הנ"ל, וזאת מתוך מקום של ראיה שוויונית של מסגרת הנישואין ורצון ליצור עד כמה שניתן שוויון גם בעת הגירושין. ההסתכלות על הנישואין הינה כעל מערכת בה יש מאמץ משותף של שני בני הזוג, שניהם נותנים מעצמם למען התא המשפחתי, גם אם כל אחד מהם עושה זאת ע"י לקיחת "תפקיד" אחר על עצמו, וגם אם האחד משקיע יותר בקריירה ובהגדלת הכנסה, והשני משקיע יותר בבית ובמשפחה, ופחות בהעלאת משכורתו.

יצוין כי עד לפני כ- 20 שנים לא הכירו בנכסי קריירה ומוניטין כנכסים ברי איזון בין בני זוג בגירושין, בטענה כי מוניטין הם חלק בלתי נפרד מכישוריו האישיים של אדם, ומכלול תכונות אישיות לא מהווה "נכס" במובן של חוק יחסי ממון בין בני זוג ואין ניתן "למכור" את תכונותיו האישיות של האדם.

ואולם מאז התפתחה הפסיקה בנושא זה, ומזה שנים שיש הכרה בנכסי קריירה ומוניטין כנכסים ברי איזון, ובהתאם לכך אנו רואים כי גישת בתי המשפט כיום הינה כי אין לשלול מבן הזוג האחד את חלקו בפירות נכסי הקריירה של בן הזוג האחר, וזאת בעבור התמיכה והעזרה שהוא העניק לו, כלומר בעבור חלקו של הקשר הזוגי בשיפור כושר השתכרותו.

יש לציין שמעבר על פסקי דין שניתנו בנושא במהלך השנים מעיד, כי אין שיטה סדורה אחת לביצוע החישוב של סכום הפיצוי בגין ההפרש בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.

הנה כמה דוגמאות למקרים בהם נפסקו פיצויים בגין פערי הכנסות ונכסי קריירה:

בתמ"ש 37181/97, שעסק ברווחיו העתידיים של משרד רו"ח של הבעל, פסק כב' השופט גרניט תשלום עיתי ע"ס 4,500 ₪ לחודש למשך כל חייה של האישה, בגין שווי עסקו של הבעל, בנוסף למחצית מכלל הרכוש שנצבר במהלך הנישואין. ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה, וכאשר הגיע הנושא לפתחו של בית המשפט העליון בע"מ 4623/04 הוא פסק סכום חד פעמי של 250 אלף שקלים בגין מוניטין ונכסי קריירה של הבעל, אשר ישולמו לאישה על ידי הבעל ב 3 תשלומים על פני 3 שנים.

בתמ"ש 6990/07 (פסק הדין ניתן בשנת 2009) ניתן פיצוי בסך של 170,000 ₪ לאישה אשר עבדה בעבודות מזדמנות, ומנגד בעלה עבד בעבודה קבועה והכנסתו עמדה על 7,500 ₪ לחודש.

בתמ"ש 6960/05 (פסק הדין ניתן בשנת 2012) דובר על מקרה בו האישה הרוויחה כ 15,000 ₪ לחודש ואילו הבעל הרוויח כ 50,000 ₪ לחודש, מה שהביא את כב' הש' מירז לפסוק לאישה סכום פיצוי של 120,000 ₪ בגין הפרשי כושר ההשתכרות של הצדדים.

בבע"מ 740/08 פלוני נ פלונית אישר בית המשפט המחוזי בדעת רוב, תשלום חד פעמי לאישה שלא עבדה ואין לה כל השתכרות או קריירה נראית לעין, בעוד בעלה השתכר כ- 14,000 ₪ בחודש, פיצוי חד פעמי בגין פערי כושר השתכרות בסך של 200,000 ₪.

בתמ"ש 1933/09 א.ג.א. נ' י.ג.א קבעה כב' השופטת מימון במקרה בו הבעל השתכר 20,000 ₪ לחודש והאישה 12,000 ₪ לחודש, יעביר הבעל לאשה תשלום חד פעמי של 144,000 ₪ בגין הפרשי כושר השתכרות.

בתמ"ש (ת"א) 35944-02-11 פלונית נ' אלמוני, מיום 14.3.13 פסק כב' השופט נפתלי שילה, תשלום חד-פעמי לאישה בסך של 100,000 ₪, כאשר נסיבות המקרה שם היו שהבעל השתכר סך של 17,000 ₪ כשכיר בחברה שהוא בעל מניות בה, ואילו האישה לא עבדה (למרות שהיא אדריכלית בהכשרתה)

פיצוי שלא בדרך של סכום חד פעמי

יצוין כי לפעמים נפסקים ע"י בתי המשפט פיצויים עיתיים- כלומר סכום אשר ישולם מידי חודש במשך תקופה- אולם בתי המשפט פחות אוהבים דרך זו, שכן תשלום עיתי "משמר" את הקשר הכלכלי בין בני הזוג, קשר לא רצוי, בלשון המעטה, ואף עלול להסלים את המצב ביניהם.

דרך נוספת בה פועלים בתי המשפט תחת פסיקת פיצוי כספי, הינה ע"י חלוקת הרכוש בנכסים ספציפיים של בני הזוג בצורה לא שוויונית (כקבוע בסע' 8 (2) לחוק יחסי ממון) וע"י כך מתן מענה לפער בין הצדדים. כלומר נכסי הקריירה נלקחים בחשבון בעת איזון המשאבים, במטרה למצוא פתרון שיעשה צדק או תיקון למצב בו הצדדים יוצאים עם פער אל היום שאחרי הגירושין.

דרך נוספת אשר בה נוקטים לעיתים הינה פסיקת מזונות מוגדלים שיש בהם כדי לצמצם את פערי ההכנסות, כך שבן הזוג הביתי יזכה לשמור על רמת החיים לתקופת זמן מסוימת לאחר הגירושין.

לאור פיתוח הציפיות בנושא זה ע"י בני זוג בגירושין, ראוי וחשוב להדגיש כי בחלק גדול ממקרי הגירושין הנושא אינו רלוונטי, ואין הצדקה לתשלום פיצוי בגין הבדלי הקריירות, ו/או פערי ההכנסות הקיימים בין הצדדים, וזאת לאור העובדה שבין אם בית המשפט נקט בדרך של פיצוי כספי ובין אם הלך בדרך של איזון לא שוויוני של נכסי בני הזוג, הרי שבתי המשפט חוזרים ומדגישים כי הזכות לפיצוי תקום כאשר –

• קיים פער משמעותי בכושר ההשתכרות בין בני-הזוג
• מדובר בנישואין לאורך זמן
• מדובר בבני זוג "שונים" במעמדם התעסוקתי, כך שאחד הוא בן זוג "ביתי" והאחר הוא בן הזוג "הקרייריסטי"

לאור כל זאת חשוב לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ולנסיבותיו הספציפיות. בתחום זה, להבדיל מתחומים אחרים בגירושין, אין עיקרון אחד חד משמעי וגורף שביכולתינו להחיל אוטומטית על כל המקרים.