גלית ואסף היו הורים ל 3 ילדים מעיר במרכז הארץ.
הם הגיעו אלי לאחר שאסף הודיע לגלית שהוא רוצה להתגרש.
אחרי שנים בהם הנישואין שלהם קירטעו וצלעו, כהגדרתו, הגיע הזמן לחיות. לא חיים לנצח. בטח לא במדינה שלנו הוא אמר, ואני רוצה לחיות. גלית אמא משקיענית, אבל כבני זוג אנחנו כבר לא טובים אחד עבור השני. פעם התאמנו. היום כבר לא. ומאז 7 לאוקטובר אני פשוט לא יכול להתעלם יותר מכך שהחיים עלולים להיות קצרים, ולא מתאים לי יותר לחיות ב"חצי כוח" אסף אמר. אני רוצה לחיות במלוא מובן המילה. לבלות, להנות, לנסוע, לטייל, הכל. אבל גלית היא בדיוק ההיפך ממני היא מעדיפה את הבית, את הילדים, היא תמיד עייפה וכמעט אף פעם היא לא בעניין של לצאת לקפה או בירה בערב רק שנינו או עם חברים. אם זה תלוי בה כל היום היא תתעסק בלו"זים ותכנונים של הסעות לחוגים של הילדים… אני כבר עייף מזה והבנתי שזאת גלית והיא כבר לא תשתנה, וזה סבבה אבל לא בשבילי, הוא המשיך במונולוג הארוך, שלא היה ספק שנאמר בכאב, אבל כשהבטתי על גלית שרק הקשיבה בשקט, כאב לי גם לראות את פניה.. אחרי עוד משפט או שניים הוא סיים ופניתי אני אל גלית ושאלתי אותה מה היא תרצה לומר, ואיך היא מרגישה. דמעות זלגו מעיניה והיא אמרה "אם זה מה שהוא רוצה זה מה שיהיה אני לא אעמוד בדרכו. זה לא שאני מאושרת בנישואין האלו, שבהם הוא לא רואה אותי ואת מה שאני צריכה, אבל אני לא בעניין להתחיל לפרט על כך אנחנו לא בטיפול זוגי. היינו כבר וזה היה מיותר לגמרי". היא חתכה לתכל'ס שהפתיע אותי. "אני אשתף פעולה אני לא נשארת במקום בו לא רוצים אותי ולא טוב גם לי" היא חזרה על דבריה.
מאחר וכך, אכן קפצנו אל הפרקטיקה תוך זמן קצר מתחילת הפגישה.
עברתי איתם על כל הנושאים שבהם נצטרך לקבל החלטות בגישור, ובתום הפגישה נתתי להם רשימת מסמכים ונתונים להעביר לי, דוח אקסל למלא לגבי הוצאות הילדים והבית, תלושי שכר ועוד.
לאחר כשבוע התחלנו את הליך הגישור בפגישות נפרדות שלי עם כל אחד מהם.
ובפגישות הנפרדות- כתמיד- רואים שלכל מטבע יש שני צדדים.
הסתבר שאכן כבר שנים הם מנהלים חיים מקבילים שלא כל כך נפגשים.
העבודה של אסף היתה תובענית מאוד מבחינת השעות, וגלית נשאה עליה את כל הנטל בנוגע לגידול הילדים ללא יוצא מהכלל "אז הוא מתפלא שאני מתעסקת בלו"זים כל היום ?" היא ספק שאלה ספק אמרה לי בכעס וכאב גם יחד במהלך הפגישה איתה. "אני כבר שנים מתפעלת את כל העניינים הקשורים בשלושת הילדים לחלוטין לבד. לאסיפת הורים אחת הוא לא הגיע !. הבכור שלנו מסיים כיתה ו' ואסף לא פגש מעולם את המחנכת שלו וגם לא את הקודמת ! "
עברנו על כל נושא ונושא ורשמתי לי את עמדתה ורצונותיה של גלית בכל נושא, ובהמשך בפגישה עם אסף כבר יכולתי לקבל תמונה יותר מלאה לגבי מה הם רואים דיי דומה ומנגד באיזה נושאים יש פערים עליהם נצטרך לגשר.
לאסף היה חשוב להכניס סעיף ספציפי לגבי גמישות מירבית בנסיעות שלו לחו"ל, מה שהתקבל בהסכמה חלקית בלבד מצד גלית בעיקר עקב העלויות הנלוות לימים נוספים של הילדים עימה. "שלרגע לא תבינו אותי לא נכון " היא אמרה לי ולאסף אני מבחינתי מוכנה שהילדים יהיו אצלי כל השבוע אבל יש לכך עלויות אז אם אתה רוצה הרבה נסיעות בשנה, חייב להיות תשלום על כך אחרת אני לא אעמוד בעלויות האלו לבד וזה גם לא הוגן שזה יהיה גם אם אוכל לעמוד בכך" אסף הסכים לכך מתוך הבנה שאכן גובה ההוצאות עבור חשמל, מים, מזון וכדומה, הן פונקציה של היקף השהייה של הילדים באותו בית. ולכן יש לשלם על כך.
בסופו של דבר נדרשו לנו כ 3.5 חודשים בהם קיימנו 4 פגישות נפרדות ועוד 2 משותפות כדי לסיים את התהליך. בפגישה האחרונה גלית ואסף חתמו על הסכם גירושין שסיים את כל העניינים שעמדו ביניהם.
הגשנו את ההסכם לבית המשפט לענייני משפחה, ואחרי שבוע הם כבר התיצבו בבית המשפט לאשר את ההסכם ולתת לו תוקף פסק דין, וכל שנותר היה להסדיר את הגט בביה"ד הרבני.
תמיד בסיום תהליך אני שואלת את עצמי בלב, מה אני מאחלת ספציפית לכל אחד מהצדדים, חוץ מאיחולי בהצלחה המתבקשים כמובן. לאסף איחלתי שימצא איך להגשים את החופש שלו בצורה הנכונה עבורו, עם בת זוג שתקבל את הצרכים שלו ותתאים לו, ולגלית איחלתי בליבי שתמצא בן זוג שיעריך את כל הטוב שבה, ייהנה מזה שיש מי שיודעת "לתקתק" עניינים אבל גם ידע לקחת את המושכות ולהקל עליה כדי שיישארו לה אנרגיות גם עבורו.