מה אם הייתי מספרת לכם שהיה לי זוג בגישור, שהגיעו לכאלו החלטות והסכמות ביחד, שמישהו מהצד בטח היה תוהה למה הם בכלל מתגרשים, אם הם מסוגלים ללכת אחד לקראת השנייה בצורה כזו ?!

(על "למה זוגות מתגרשים" אני עוד אכתוב מאמר נפרד)

האמת, בא לי הרבה גישורים כמו הגישור הזה… גישורים שזורמים אל הפתרון הנכון,  הטבעי וההגיוני עבור הצדדים וילדיהם, בלי מלחמות ומאבקים (כן כן גם בהליכי גישור יש מאבקים, הגישור הממוצע ממש לא מתנהל על מי מנוחות עם שירת מלאכים ברקע).. אז באמת בא לי (-: מגיע לי מידי פעם שתהיה לי עבודה קלה לא? (-: אבל בואו נתמקד בזוג עצמו, ולא בי.

עודד ומור היו הורים ל 3 ילדים, 2 מהם מתבגרים והבת הצעירה בת 8 לערך.

הם גרו באזור גוש דן, היתה להם דירה בבעלותם עם משכנתא לא קטנה. עודד היה שכיר בהייטק, מור עצמאית ידועה ומוכרת בתחומה, אשר העסק שלה ספג מכה בעקבות המלחמה, בואו נאמר שהאזעקות והטילים של המלחמה לא הייטיבו עימו וההכנסות פחתו בהתאם. כתוצאה מכך העמיקו פערי השכר שהיו מלכתחילה לטובת עודד.

הם הגיעו אלי עם תובנה שגיבשו לפני כן – עדיף שמור תישאר לגור בדירה המשותפת ועודד ישכור דירה בקרבת מקום, כדי שלילדים יהיה מינימום טלטלה בעקבות הגירושין, ולפחות מקום אחד יישאר מוכר וידוע עבורם.

תמכה בכך העובדה שעבודתו של עודד הצריכה נסיעות אחת לזמן מה לחו"ל, ולשניהם היה חשוב שהדירה תישאר העוגן היציב, באמצעותו מור תיתן את המענה לנסיעותיו של עודד כשהילדים ישהו עימה במקומו.

אבל איך מחברים את הרצון המבורך הזה עם המציאות והמספרים, זה כבר היה סיפור אחר… תוך כדי התהליך, בעודי בודקת את גובה הכנסותיו של כל צד ומחשבת את המזונות הבנתי שיש לנו כאן בעיה. הוצאות המשכנתא ואחזקת המדור של הדירה שלהם היו גבוהות מכדי שמור תוכל לשלמם לבד, בייחוד נוכח העובדה, שכאשר צד אחד נשאר להתגורר בדירה המשותפת בעוד השני יוצא מהבית ומשלם שכר דירה עבור הדירה ששכר למגוריו אחרי הגירושין, הרי שהצד הנשאר בדירה אמור לשלם למשנהו מחצית דמי השכירות עבור המגורים והשימוש בדירה… אבל להעמיס על מור שכר דירה לעודד, יביא למצב בו היא לא ממש תקבל מזונות ילדים כי הסכומים דיי יתקזזו זה מול זה.. מצב בעייתי נוכח פער השכר וההצדקה בתשלום המזונות מלכתחילה…

איך מחברים את כל הנתונים הללו יחדיו לכדי הסכמה אחת שלמה?

אחרי כמה פגישות וחשיבה יצירתית הן מצד בני הזוג והן מצידי כמגשרת, הגענו להסכמות: מור תשלם מידי חודש לבדה את המשכנתא המשותפת בה חבים שני הצדדים. את תשלום שכ"ד לעודד דחינו למועד בו הצדדים ימכרו בעתיד את הדירה שלהם, יפרעו את המשכנתא שתיוותר, ואז מחלקה של מור ישולם לעודד סכום החוב בגין שכ"ד, כמובן בקיזוז חלקו במשכנתא שהיא תשלם עבור שניהם כל השנים.

בנוסף הגדרנו דמי מזונות מדורגים שלקחו בחשבון הן את גילאי הילדים, והן את תשלומי המשכנתא שהיו צפויים לרדת במהלך הזמן; הכספים המשותפים שנצברו בחשבונות הבנק של הצדדים חולקו בשווה, והם הגיעו להסכמה נוספת שממחישה עד כמה בגישור אנחנו משלבים את האינטרסים והרצונות של שני הצדדים ואם בנושא אחד צד א' עושה ויתור ומתגמש, בנושא אחר הצד השני הוא שנדרש לכך.

צריך להבין, הדרך להסכם גירושין עוברת בהבנה עמוקה של שני הצדדים שכל אחד מהם נדרש ללכת לקראת השני לגבי דבר שחשוב לו- רק אז הדברים משתלבים, ויש לנו הסכם.

עודד ביקש שמור תוותר על איזון פערי הפנסיות בין הצדדים.

מור מצידה, ביקשה שעודד "לא יגע" בעסק שלה, אשר גם הוא נכס שיש לאזן בגירושין כמובן. זה היה ה"בייבי" שלה בו היא השקיעה את כל כולה במשך שנים, בנתה אותו בעשר אצבעות ולא בכדי היתה מוכרת ובעלת שם בתחום ההתמחות שלה.

האם הסכום שמור אמורה לקבל מהפנסיה של עודד בעוד כ 20 שנים, שווה לסכום אשר עודד אמור לקבל בגין מחצית העסק של מור כיום? לא ידוע. בני הזוג החליטו בראש צלול ומתוך בחירה מלאה, שכל אחד ייוותר על חלקו בזכות של השני בלי לבדוק את גובה הסכומים והאם צד אחד מוותר בפועל על סכום גבוה יותר מהשני.

בפגישת חתימת הסכם הגירושין דייקנו עוד סעיף או שניים אחרונים בנוגע לילדים, הקראתי לבני הזוג את ההסכם מתחילתו ועד סופו לוודא שהם שלמים עם כל הסכמות ומבינים אותן, וכל אחד מהם חתם בתחתית כל עמוד ועמוד.

ברור לנו שזה לא הסכם גירושין שגרתי. לא ניתן היה לסגור אותו ללא ההתגמשות והויתורים של שני הצדדים כל אחד בתחום אחר בגירושין. התוצאה היא הסכם ששני הצדדים יצאו ממנו מרוצים, ההסדר מאפשר לשניהם לעמוד על הרגליים כלכלית, ושם במרכזו את יכולתם של שני ההורים לספק יציבות, וודאות ורמת חיים דומה לשלושת הילדים המשותפים. ובסופו של יום- זה מה שהכי חשוב.

איחלתי למור ועודד הצלחה רבה בהמשך!

אני מאמינה שגם בהמשך היחסים ביניהם כהורים גרושים הם יהיו מסוגלים לחשוב בצורה יצירתית וגמישה כפי שהפגינו בגישור.