הם פנו אלי לראשונה לפני כמה שנים טובות, כדי לערוך הסכם ממון. זוג צעיר ללא ילדים.
האישה קיבלה ירושה גדולה מסבתה, והם רצו להסדיר זאת בהסכם.
ודווקא לא כמו שאולי הייתם חושבים באופן אוטומטי- לא כדי לוודא שהירושה מחוץ לתחום השיתוף,
אלא להיפך, כדי להגדיר שהירושה תהיה משותפת בחלקה, על אף הרישום הפורמלי על שם האישה בלבד.
חלפו שנים. נולדו להם שלושה ילדים, הם היו מושקעים הן בילדים והן בקריירות של כל אחד מהם, התפתחו והתקדמו.
אבל למצער השנים פערו סדק ביניהם, שהלך וגדל, הלך והעמיק.
הם היו בטיפול זוגי במשך כמעט שנה וחצי, וזה הרבה !
כשהם פנו אלי לפני חצי שנה הם ביקשו להגיע לדבר על "הסכם שלום בית ולחילופין גירושין", שלאחר מכן השתנה ל"הסכם פרידה זמנית".
הם רצו לבחון את הקשר כשהם במרחק מסוים ממנו, מהביחד, מלהיפגש כל ערב בבית, מהשגרה שהתנהלה על אוטומט.
הם רצו להבין מה זה אומר, ובעיקר איך זה מרגיש, להיות בנפרד.. אולי זה מה שדווקא יחזיר אותם לביחד שלהם? יזכיר להם את התקופה בה היו דבוקים זה לזו, אוהבים, מחוברים, חולקים חלומות משותפים?.. אולי?..
אבל למצער לסיפור שלנו אין סוף שמח. כי אחרי שיחות שהתנהלו בבית ביניהם וגם בחדר הגישור, על איך תיראה הפרידה הזמנית, ומה זה אומר בפועל, מי יישאר בבית ומי יצא ממנו ולכמה זמן, ואיך יממנו את כל זה… הם הגיעו למסקנה שזה מאוחר מידי כמו שהם אמרו לי בפגישה שלנו, ומצריך הרבה התאמות של החיים השוטפים למצב זמני, אשר שניהם בתוכם כנראה לא לגמרי האמינו שיצלחו אותו.
לא האמינו שהמשבר הזמני ייפתר, אלא להיפך…
על הפנים של שניהם היה נסוך עצב.. במשך שנה וחצי הם התאמצו לשפר, לתקן ולשנות את הדברים שעלו בטיפול הזוגי, אבל כאמור, זה לא צמצם את הסדק ביניהם, שגדל עם הזמן עד שהם כבר לא הצליחו לראות דרך לאחות אותו.
לפני כמה ימים הם חתמו על ההסכם בפניי. לא הסכם שלום בית/גירושין, לא הסכם פרידה זמנית.
הסכם גירושין. אשר כלל את חלוקת הרכוש, חלוקת ימי שהייה, מזונות ילדים, איזון פנסיות.
היה לי עצוב כשהם יצאו מהמשרד שלי.
כשלפני שנים הם חתמו על הסכם הממון בפניי, התרשמתי בליבי מההסכמות הלא שגרתיות שההסכם טמן בחובו, ו"רשמתי" נקודת זכות גדולה לשניהם.
לא חשבתי שכמה שנים מאוחר יותר הם יחזרו אלי כדי להתגרש. לצערי הרב התבדיתי..
אני מאחלת להם מכל ליבי שיהיה להם קל.
והאמת..אני לא בטוחה שזה סוף פסוק של הדרך הזוגית שלהם..
