הפעם אני רוצה לספר לך על אבי ואישתו ניצה (שמות בדויים המקרה אמיתי), אשר סיימו לפני ימים ספורים הליך גישור גירושין אצלי.
אחרי מעל 15 שנים ביחד, הם החליטו להיפרד. אמנם ניצה דחפה לכך יותר, אבל בפגישה נפרדת איתי אמר אבי בגילוי לב, שכבר כמה שנים שהנישואין מקרטעים וזה בלשון המעטה.
בין השורות הוא הודה, שלאשתו פשוט היה האומץ שלו לא היה, להרים את הדגל ולהגיד אני רוצה להתגרש. זה נגמר.
כמובן ההבנה הזו לא הפכה את זה לקל יותר. גירושין הם החלטה כה קשה. עם כל כך הרבה דילמות. עם הבדלים בגישות, עם צרכים שונים ואף מנוגדים.
שניהם רצו לסיים יפה, ומעל הכל- לשמור על טובת הילדים, אבל כל אחד מהם הגדיר אחרת מהי "טובת הילדים"…
הם השקיעו הרבה זמן ואנרגיות לגישור, והם נדרשו להתגמש מחשבתית, להתעלות מעל הדברים הקטנים, ובמקרה הזה- מעל דבר גדול- האגו ! והרי כולנו בני אדם. זה לא פשוט.. אבל – הזוג הזה הצליח בענק. והיו כאן אתגרים ! הנתונים שלהם לא היו שגרתיים, ניצה הרוויחה יותר מאבי, ולכן באופן מתבקש עלתה השאלה-מה לגבי המזונות? האם זה יהיה מקרה בו האישה תשלם מזונות-ילדים לבעל?
אחרי בחינת אפשרויות רבות, וחיפוש אחר פתרונות יצירתיים ששניהם יחיו איתם בשלום,
החלטנו שניצה תשלם אחוז גבוה יותר של הוצאות החינוך והרפואה, ובכך תבוא לידי ביטוי העובדה שהיא מרוויחה יותר מאבי.
בשביל פתרון כזה שניהם היו צריכים להתגבר על רגשות ומטענים, ולהפנים שאין פה פתרון ששניהם יהיו מאה אחוז מרוצים ממנו ! כי ניצה טענה שאם אבי היה משקיע יותר בקריירה ומתקדם כפי שהיא עשתה, הוא היה מממש את פוטנציאל השכר שלו שאמור היה להיות גבוה בהרבה משלה !. אבי מנגד טען- שבזמן שניצה פיתחה קריירה הוא השקיע שעות בבית ובילדים כי מישהו צריך היה להיות שם.. כמובן שניצה התקוממה- איך אתה מעז לומר שלא הייתי עם הילדים ? אני זו שהיתה שם כל אחרי צהריים עם הילדים, אני זו שבישלה להם ואני זו שהוצאתי מהגן ! העלבון היה ניכר על פניה ובדמעות בעיניה..למה אתה מציג אותי באור כזה ?!
הפגישה הסתיימה בטונים צורמים…
לפני שיצאו ממשרדי ביקשתי שכל אחד יקח נשימה ויחשוב גם על הדברים שנאמרו וגם על הפתרונות שהעליתי.
הם חזרו אלי אחרי 4 ימים לפגישה נוספת. זו היתה הפגישה בה הגענו להסדר מלא, כולל לגבי המזונות.
הם פשוט החליטו שיהיה הסכם ויהי מה ! בשביל עוד כמה מאות שקלים לכאן או לכאן אף אחד מהם לא היה מוכן – ובצדק ! – ללכת לבית משפט.
לפעמים עדיף להיות חכם יותר מאשר צודק !
את ההצעה שלי לחלוקה לא שוויונית של חינוך ורפואה שניהם קיבלו אחרי שדייקנו עוד קצת את האחוזים שכל אחד ישלם. הכנסנו גם סעיף שקבע שבעוד שנתיים הם יבחנו שוב את פער ההכנסות ביניהם ואם ישתווה- גם יתחילו לשלם בשווה חצי בחצי את חינוך ורפואה.
לפני שבועיים הסכם הגירושין נחתם. שלשום הם אישרו אותו בבית המשפט לענייני משפחה וההסכם קיבל תוקף פס"ד. כל שנותר להם הוא להתגרש בביה"ד הרבני.
בימים האחרונים שניהם כתבו לי מילות תודה מרגשות מאוד ! ברמה של דמעות שהיו לי הפעם בעיניים.
הנה המילים שכתב לי אבי ולאחר מכן מה שכתבה ניצה:
