שרית ורן היו זוג מזה כ 3 שנים כאשר שרית פנתה אלי כדי להתייעץ האם חשוב שהיא ורן יערכו הסכם ממון. היא סיפרה שהם לא נשואים ולא מתכוונים להינשא, וזה על פניו היה נשמע כמקרה שגרתי, אבל בפועל כשהעמקנו בשיחה הסתבר שמהזווית של שרית היתה חשיבות רבה לערוך הסכם.

ואולם, למרות החשיבות- עליה כבר אפרט- שרית סירבה להפנים זאת ולעשות צעד קדימה בנושא.

אז ככה: שרית סיפרה שהיא בזוגיות עם רן כבר כמה שנים, ללא נישואין. לה יש דירה שרכשה הרבה לפני שהכירה אותו. עד כאן בסדר חשבתי, וגם אמרתי לה – "מה ששלך שלך. אין בעיה". "אבל", היא הוסיפה, כאילו ידעה שהמשפט הבא כבר קצת יסבך את העניינים: "שכר הדירה מהדירה שלי נכנס לחשבון בנק של רן, כי היתה לי לפני שנה איזו בעיה בחשבון שלי, וחשבתי שזה פתרון זמני ובסוף זה נשאר ככה עד היום".

"אוקיי… נשמע מהטון שלך שאת מבינה שיש כאן פוטנציאל לבעיה" אמרתי לה "את מבינה שאם חלילה הזוגיות תעלה על שירטון, רן עלול לטעון שזה שהכנסת את שכר הדירה לחשבונו מעידה על כוונה שלך לשתף אותו בדירה הזו…"

אבל כאילו זה לא מספיק, שרית "רק" הוסיפה את הפרט ה"פעוט" הבא: "אנחנו מתכוונים בערך עוד שנה לעבור לגור בדירה שלי, כי הדירה שאנו שוכרים כיום תיכנס אז לתמ"א…"

המשכתי לדבר איתה כדי לשמוע עוד כמה פרטים, כי הרגשתי שאני לא מקבלת את התמונה המלאה, ושאולי כבר כיום יש להם מחלוקות כלשהן ששרית לא סיפרה עליהן. ואכן חושיי לא הטעו אותי, כי בסוף שרית אמרה שהם התווכחו "כי לפני שנעבור לגור בדירה שלי צריך יהיה לשפץ כמה דברים כדי שאפשר יהיה לגור בה בכיף, אז היה לנו ויכוח על זה גם כן, כי זה אומר שאנחנו מעלים את השווי של הנכס- רן קרא לזה "משביחים אותו" היא אמרה.

לבי יצא אל שרית אשר בתוכה הבינה שחשוב מאוד שהיא ובן זוגה יערכו הסכם כי פוטנציאל ההסתבכות היה ברור לגמרי, ומה שהיה עלול להיות בסיכון היה הדירה שלה, אולם למרות זאת נשמע היה שהיא מעדיפה שלא להתמודד עם הקושי ולא לצאת מאזור הנוחות, אולי בגלל חשש לאבד את בן זוגה, אולי מסיבות אחרות שלא היו גלויות לי.

לפני סיום השיחה אמרתי לה "תראי, אני מאחלת לכם בכל ליבי שהכל יעבור על מי מנוחות ותמשיכו לחיות יחד בכיף ובאהבה. אבל מאחר ואת התקשרת אלי לשאול אם לעשות הסכם ממון או לא, את "הרחת" שעלולה להיות כאן איזו בעיה שכדאי לחשוב כבר היום איך לתת לה מענה ולא לחכות עם זה.. וגם הדגשת שחשובה לך וודאות בחיים, לכן נתתי לך תשובות אשר מבוססות על מקרים בהם טיפלתי ומקרים אחרים שהגיעו לבתי המשפט להכרעה כי בני הזוג שנפרדו היו חלוקים ביניהם (חלוקים… מילה עדינה…), אבל מכאן המושכות בידיים שלך. את מקבלת את ההחלטה. תפקידי רק להסביר אם יש פוטנציאל הסתבכות, ובמקרה שלך את מבינה שיש – ובאמצעות הסכם ממון נוכל לתת לכך פתרון מראש ולמנוע את ההסתבכות העתידית".

שרית הודתה לי ואמרה שהיא חייבת לחשוב על הדברים ותחזור אלי.

מה דעתכם? האם שרית חזרה אלי עם רן בכדי לעשות הסכם ממון ? או שאולי היא היתה מאלו אשר טומנים ראשם בחול, וכמה שנים אחרי כן מכים על חטא כי פתאום העניינים מסתבכים, והם מבינים שכבר מאוחר מידי ואי אפשר לתקן בדיעבד את מה שלא נעשה בזמן אמת…

**עריכה אחרי שנתיים: שרית לא חזרה אלי ולא עשתה הסכם ממון. אחרי שנתיים היא יצרה איתי קשר ביום בהיר, והזכירה לי את המקרה שלה. היא סיפרה שהיא ורן נפרדו כי כשהם עמדו לעבור לגור בדירה שלה הוא עשה סימנים שמחפש איך לנכס לעצמו זכויות בדירה, להשקיע בה כספים הרבה מעל מה שהיה צורך, ועוד. שרית החליטה שזה הזמן לסיים את הקשר, לפני שיהיה מאוחר מידי…

וואו מצער לשמוע שככה הדברים התגלגלו אמרתי לה, ולמה התקשרת אלי היום?

כי יש לי בן זוג חדש – אלי- ויש לו גם דירה משלו והפעם שנינו רוצים לעשות הסכם ממון

"כל הכבוד לך" אמרתי לה ! "החוכמה בחיים היא ללמוד מטעויות- ואת למדת"

פתחתי יומן ותיאמתי פגישה משותפת לה ולאלי יחד איתי לשם התקדמות עם הסכם ממון עבורם  (-: