עינת ודרור היו זוג צעיר ונחמד, באמצע שנות ה 30. שניהם היו אינטליגנטיים, משכילים, כל אחד עם קריירה מכובדת. הם היו ביחד כשנה וחצי בערך והיחסים התקדמו יפה (-: באופן טבעי הם החליטו בשלב מסוים "לאחד כתובות" ואז השלב הטבעי הבא מבחינתם, היה לערוך הסכם ממון.

האמת, לא הייתי צריכה להסביר יותר מידי למה חיוני להם לערוך הסכם, הם באמת היו מביני עניין, ורצו להגדיר יחד את כל מה שנובע מהעובדה שלכל אחד מהם היו נכסים וזכויות שנצברו לפני שהם הכירו: לעינת היתה דירה וגם זכויות דיגיטליות לא שגרתיות שצברה בעבודתה, ולדרור היו זכויות כספיות בעיקר.

כשישבנו לשוחח יחד הבהרנו את כל מה שנבע מההסכם- גם הגדרה רכושית נפרדת, בראש ובראשונה לגבי הדירה של עינת אותה היא ירשה מסבתה, והספיקה לסיים לשלם את המשכנתא מס' שנים לפני שהכירה את דרור (היא ירשה את הדירה יחד עם אחיה ורכשה ממנו את חלקו ולכן לקחה בזמנו משכנתא – כך היא הסבירה לי בפגישה), וגם הגדרה של מגורים משותפים בדירה של עינת מבלי שהדבר יקנה לדרור זכויות בעלות / קניין בדירה. בנוסף, מאחר והם חשבו לרכוש דירה משותפת יחד בהמשך, חשוב היה להגדיר את כל מה שנבע מהדירה של עינת בהסכם בצורה מדויקת וברורה, כדי שאף גורם או גוף רשמי לא יראה את הדירה כנכס משותף גם לדרור, מה שהיה מבטל את מטרתו ומשמעותו של הסכם הממון וגם היה מחיל על דרור מיסוי של דירה שנייה, על אף שבפועל אין לו כלל דירה…

על כל זאת ועוד כמה דברים חשובים שוחחתי עם בני הזוג במשך 2 פגישות, עד שהגענו לנוסח סופי עליו הם חתמו בפניי, אותו הגשנו לאישור בית המשפט למשפחה ומתן תוקף פסק דין.

השבוע עינת שלחה לי משוב מחמם לב, מסוג המשובים שכל כך כייף לקבל, משוב מלא בהכרת תודה והערכה. הנה מה שהיא כתבה לי בשמה ובשם דרור, ועוד הוסיפה בוואצאפ עוד כמה מילות תודה שהסבו לי סיפוק גדול !

אני מאחלת לשניים שהזוגיות שלהם תמשיך לשגשג ולפרוח בהרמוניה ואהבה !

ולי אני מאחלת עוד הרבה לקוחות מקסימים כמו עינת ודרור !