"גישור הוא תהליך קשה ומורכב.. אין צד מרוצה/מנצח.. בפרט כשיש ילדים ברקע אין לצפות לצאת בתחושת אופורייה כי אם הקלה מסויימת בלבד…"

איזו הסתכלות נכונה וריאלית על הדברים, אשר כתב לי אסף זמן קצר אחרי שהוא ואישתו עדי סיימו את הליך גישור גירושין.

ההסתכלות הזו היתה יכולה להועיל להרבה זוגות שמגיעים אלי עם ציפיות שהינן לפעמים מנותקות מהמציאות. התפקיד שלי במקרים כאלו לא קל… עלי לחבר את הדברים לקרקע… לאנשים קשה להכיר בכך שבגירושין לא בוחרים בין אופציה אחת טובה לבין אחרת עוד יותר טובה. ההיפך הגמור. עצם פירוק הבית ופיצול התא המשפחתי לשניים הוא כבר אופציה אליה בני הזוג הגיעו בלית ברירה, ולא כי היא היתה הטובה ביותר עבורם. עכשיו צריך למזער נזקים, למצוא פתרונות ששני הצדדים מסוגלים לחיות איתם בשלום, והכי חשוב- לזכור ששניהם נשארים זוג הורים לילדים שלהם גם אחרי שהם כבר מזמן לא זוג.

עדי ואסף היו הורים ל 2 ילדים בגיל העשרה. לשניהם זו היתה זוגיות פרק ב והם היו בשלהי העשור החמישי לחייהם. כאשר הם נישאו זה לזו 15 שנים קודם היתה להם ציפייה שהפעם זה לתמיד. חלק מהקושי בגישור שלהם נבע מהצורך להתמודד, בייחוד מבחינת עדי, עם החלום ושיברו. הרגשות והמטענים הם שגרמו לתהליך להתארך, ועדי כמה וכמה פעמים שינתה את דעתה לגבי הסכמות שנראה היה כי כבר היו סגורות ומגובשות. היא התקשתה להשלים עם פירוק הנישואין על אף שהודתה בפניי בפגישה נפרדת שגם היא לחלוטין חושבת שהזוגיות הגיעה לקיצה עבורם.

בסופו של יום עדי רכשה את הדירה המשותפת מאסף. הם איזנו את הסכומים בחשבונות הבנק ובקרנות ההשתלמות, אך החליטו להשאיר לכל אחד את קרן הפנסיה שלו.

על אף שעדי התנגדה בתחילת הגישור לפתיחת חשבון הוצאות משותף לשם מימון הצרכים וההוצאות של הילדים, בסופו של דבר היא הודתה שגם לדעתה זה פתרון טוב וקל לתפעול עבורם. לפני חתימת הסכם הגירושין הם פתחו חשבון משותף חדש, ללא מסגרת אשראי, כך שלא ניתן יהי ליצור בו יתרת חובה. הם הזמינו 2 כרטיסי אשראי- אחד לכל אחד מהם, והעבירו את כל הוראות הקבע של החוגים, תנועת נוער וקופת חולים, לחשבון הזה.

לפעמים מה שצריך זה קצת להתרחק מהדברים, בכדי להיות מסוגלים לראות אותם בפרספקטיבה הנכונה. נראה לי שזה מה שעזר כאן- להגיע להסכם.