היא פנתה אלי דרך מכרה משותפת. בעלה הגיש בקשת ישוב סכסוך, לקח עו"ד, והודיע שמתגרשים. זה נחת עליה כרעם ביום בהיר. היא היתה צריכה לעכל, להבין מה עושים מכאן, איך ממשיכים, מה היא בכלל רוצה, האם להילחם על הנישואין… 20 שנים ביחד 4 ילדים, זה לא הולך ברגל…

קיבלתי פנייה מטעם העו"ד של הבעל והמו"מ התחיל. גירושין. חד משמעית. אוקי, נמתין להעברת מסמכים, נתקדם תוך כדי תנועה אמרתי לה.

חודש קדימה אל תוך המו"מ הבעל פיטר את העו"ד שלו (!).
ההסכם שלך מקובל עלי הוא אמר לי. אני לא רוצה ללכת בקו המיליטנטי של העו"ד שלי.

אלו ילדיי, הלקוחה שלך היא אם-ילדיי ואני מסרב לקחת חלק במשחק לוחמני.

וואו הופתעתי. הסברתי שאני לא יכולה לשמש בתפקיד מגשרת מאחר ואני מייצגת את אשתו. זה בסדר הוא אמר נראה לי שאת הוגנת ואני גם אתייעץ עם העו"ד שלי תוך כדי ואראה לה את ההסכם לפני החתימה.

חודש וחצי נוספים חלפו, ההסכם נחתם בסוף החופש הגדול, ולאחר מכן אושר בביהמ"ש לענייני משפחה.

האופן בו התנהל התהליך בפניי ממש לא מובן מאליו. יחידי סגולה הם אלו שמסוגלים לבוא ולהגיד העו"ד של אשתי הוגנת ואני מקבל את מה שהיא הציעה.

אני מאחלת למרשתי, וגם לבעלה-לשעבר, הצלחה כל אחד בדרכו הנפרדת ושתמיד יזכרו שיש להם יכולת להידבר, להבין אחד את השני ולהגיע להסכמה, כי אחרי הגירושין מתחילים החיים האמיתיים, וגם שם פעמים רבות אינספור, נדרשים שני ההורים למצוא פתרונות שמגשרים על הבדלי גישה או חילוקי דעות כאלו ואחרים.

בהצלחה !