אני נותנת את כל כולי בכל תהליך בו אני מטפלת, בין אם זה גישור ובין אם זה מו"מ, בין אם זה עריכת צוואה או הסכם ממון או יפוי כוח מתמשך וכיוצ"ב.
כל הליך מקטן ועד גדול.
המשוב של צאלה (שם בדוי למניעת זיהוי) מילא אותי אושר ממש, כי הוא זיקק את אחד הדברים שהכי חשוב לי כשאני פועלת למען לקוחותיי.
שהלקוח יבין שבאמת אכפת לי ממנו (וזה נכון לחלוטין) וששביעות הרצון שלו והצלחת התהליך שלו= הצלחה שלי.
ולכן כאשר במשוב כתוב- "סמכתי מאוד שאת מייצגת אותי ואת האינטרסים שלי בצורה הטובה ביותר ולא רק על מנת "לצאת לידי חובה"– זה אושר עבורי.
כמו גם "ניהול מו"מ עם הצד השני בצורה טובה מהירה ואפקטיבית" וגם- "מתן הסברים מקיפים על התהליך לרבות יתרונות וחסרונות בנוגע לסעיפי ההסכם". זה הכל- בול.
צריך להבין, בני זוג מחליטים להתגרש ומגיעים אל עו"ד או מגשר ומפקידים בידיו את המו"מ/הגישור, את עיצוב החיים שיהיו להם אחרי הגירושין. זה לא מובן מאליו לבטוח באדם שלרוב רק הכרת לאחרונה (העו"ד/מגשר) ולהקשיב לעצותיו והמלצותיו, לתת לו להוביל את התהליך לפעמים בניגוד למה שהאדם חושב שנכון לו.
תודה על הזכות שיש לי לעזור לאנשים בשלבים הללו. תודה על שאנשים יודעים להעריך. תודה על שאני מסתכלת רק ישר, לעולם לא נוטה ימינה או שמאלה, והכל במטרה לעזור לאנשים לצלוח את התקופה הכה-לא-קלה שהם עוברים, ולצאת אל היום שאחרי עם אוויר בריאות, וכוח לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה.

ועכשיו כמה מילים על המקרה עצמו-

היא פנתה אלי דרך מכרה משותפת. בעלה הגיש בקשת ישוב סכסוך, לקח עו"ד, והודיע שמתגרשים.
זה נחת עליה כרעם ביום בהיר.
היא הייתה צריכה לעכל, להבין מה עושים מכאן, איך ממשיכים, מה היא בכלל רוצה, האם להילחם על הנישואין… 20 שנים ביחד 4 ילדים, זה לא הולך ברגל…
קיבלתי פנייה מטעם העו"ד של הבעל והמו"מ התחיל. גירושין. חד משמעית.
אוקי, נמתין להעברת מסמכים, נתקדם תוך כדי תנועה אמרתי לה. חודש קדימה אל תוך המו"מ הבעל פיטר את העו"ד שלו (!). ההסכם שלך מקובל עלי הוא אמר לי. אני לא רוצה ללכת בקו המיליטנטי של העו"ד שלי. אלו ילדיי, הלקוחה שלך היא אם-ילדיי ואני מסרב לקחת חלק במשחק לוחמני.
וואו הופתעתי. הסברתי שאני לא יכולה לשמש בתפקיד מגשרת מאחר ואני מייצגת את אשתו. זה בסדר הוא אמר נראה לי שאת הוגנת ואני גם אתייעץ עם העו"ד שלי תוך כדי ואראה לה את ההסכם לפני החתימה.
חודש וחצי נוספים חלפו, ההסכם נחתם בסוף החופש הגדול, ולאחר מכן אושר בביהמ"ש לענייני משפחה.
האופן בו התנהל התהליך בפניי ממש לא מובן מאליו. יחידי סגולה הם אלו שמסוגלים לבוא ולהגיד העו"ד של אשתי הוגנת ואני מקבל את מה שהיא הציעה.
אני מאחלת למרשתי, וגם לבעלה-לשעבר, הצלחה כל אחד בדרכו הנפרדת ושתמיד יזכרו שיש להם יכולת להידבר, להבין אחד את השני ולהגיע להסכמה, כי אחרי הגירושין מתחילים החיים האמיתיים, וגם שם פעמים רבות אינספור, נדרשים שני ההורים למצוא פתרונות שמגשרים על הבדלי גישה או חילוקי דעות כאלו ואחרים.