בואו נשים את הדברים על השולחן- בגירושין עושים פשרות.

בני זוג מחליטים להתגרש ורוצים לעשות זאת בטוב ובהסכמה, אבל מצד שני  הדבר הראשון שעובר לכל אחד מהם בראש- על מה אני אצטרך להתפשר? אני לא מוכן להתפשר ! על מה אני אצטרך לוותר?  אני רוצה את הבית אני לא מוכן לוותר עליו. אני רוצה הסדרי שהייה רחבים אני לא מוכנה להתפשר בנושא זה ! הפנסיה? צברתי יותר כי עבדתי כל השנים, למה צריך להתחלק בה עכשיו? ועוד ועוד..

חבר'ה כשמתגרשים זה לא פיקניק מפצלים תא משפחתי אחד לשני בתים נפרדים !

המשמעות של הדבר הזה היא לפעמים גם פשרות, וחשוב להבין את זה. האלטרנטיבה – לא להתפשר- היא גרועה, היא נוראית, וחשוב להבין מה ממתין שם מהעבר השני – ממתין שם צד ג' שחותך בבשר החי שיקבע בשבילכם, יחליט עליכם ועל הילדים שלכם- בית המשפט.

בהליכים ארוכים של 3-4 שנים.

שיעלו לכם מאה חמישים אלף שקל, אולי מאתיים אלף ואולי יותר מזה (כן כן).

אבל מה- נלחמים על 500 ₪ במזונות או על תאריך מועד הקרע אם הוא עכשיו או לפני חודש.. המשמעות של המלחמה הזו היא שאתם עלולים להגיע לבית המשפט ושם תשאירו הרבה הרבה יותר. הרבה יותר כסף, הרבה יותר אנרגיות, תשאירו שם לפעמים גם כבוד עצמי, וכמה שנים מהחיים שלכם…
תשאירו שם גם את השנים הטובות של הילדים שלכם, שבמקום להיות נוכחים בהן, תגלו רק בדיעבד שהייתם עסוקים בלהתגרש מאבא או אמא של הילד שלכם.
במקום במסיבת חנוכה שלו בגן, במקום בלתת אוזן קשב או כתף כשהוא צריך אץ זה כי רב עם חבר לא עשיתם את זה מחוסר אכפתיות לילדים שלכם ברור שלא !
פשוט לא היתה לכם פניות רגשית לכך בשנים הקשות של ההליך המשפטי, והאמת- אי אפשר להאשים אתכם.

כל מי שאומר אחרת מזה- שלא חייבים להתפשר וכולי- לא אומר אמת. זה נכון שיש גישורים בהם הפשרה של כל צד היא קטנה יחסית, ויש כאלו שהפשרה רחבה יותר, וזה חד משמעית נכון שמטרת הגישור היא למצוא יחד פתרונות שיתנו מענה לצרכים של שני בני הזוג, ואנחנו גם מצליחים בכך !

ועדיין – להיכנס לגישור ולצפות שהדברים יעבדו לפי הרצון שלי בלבד והצד השני יתיישר לפי זה- זו ציפייה מנותקת מהמציאות.

בגירושין אנו לוקחים משפחה, תא אחד, אשר מורכב ממספר נפשות- פאזל. פאזל שכל החלקים שלו עבדו יחד והתאימו זה לזה במשך מספר שנים.

אבל כעת עלינו להרכיב את הפאזל מחדש, על ידי פיצול שלו ל 2 פאזלים נפרדים.

וכשאנחנו באים לסדר מחדש את החלקים של הפאזל הזה, בלתי אפשרי להשאיר אותו בגודל של הפאזל המקורי.
לא יכול להיות מצב בו רק צד אחד יקבל את כל הפאזל והצד השני לא יקבל פאזל בכלל, או יקבל רק 2-3 חתיכות מהשוליים של הפאזל.

אבל- אפשר לעשות את זה בצורה חכמה. אפשר לעשות את זה בצורה בה כל אחד יקבל משהו שחשוב לו, ומנגד יתגמש וילך לקראת השני בדבר שחשוב לשני.

אתם יודעים למה? כי גישור לגירושין שונה מאוד מגישור בתחומים אחרים. קחו למשל גישור בדיני עבודה – בין עובד למעסיק שלו, או בתחום הבנקאות בין בנק ללקוח, שם ברגע שהעניין נגמר, גם הקשר בין הצדדים יכול להסתיים לחלוטין- אם הם רוצים בכך.

ולכן לפעמים אפשר לעשות את זה בדרך יותר "חותכת" יותר קרה, ולקבוע בצורה "גסה" איפה חותכים כדי לסיים את הסכסוך ולשלוח כל אחד לדרכו החדשה הנפרדת לחלוטין,
או לחילופין- להיאבק בצורה אגרסיבית מכיוון שברגע שיינתן פסק דין זה נגמר,
אפשר לעזוב את העבודה או לעבור בנק. הצד השני לסכסוך לא נשאר לי מול העיניים ובטח ובטח שאני לא חייב להמשיך לשמור איתו על יחסים.

בני זוג שהקימו תא משפחתי ויש להם ילדים משותפים, לעולם לא יגיעו לשלב הזה בו באמת יוכלו להגיד אני מתפטר, אני עוזבת, זהו שכחתי מקיומו של הצד השני.
אין דבר כזה ולא יהיה דבר כזה. גם אצל זוגות שהגירושין שלהם מסתיימים בצורה מכוערת מאוד- הקיום של ההורה השני של הילדים שלי הוא עובדה.
אי אפשר להתעלם מכך גם אם אנחנו לא בתקשורת עם הצד השני. ולכן גישור לגירושין הוא שונה מגישור בתחומים אחרים.
ולכן פשרה היא לא מילה גסה. רק צריך לעשות זאת בחוכמה.