משפט ששמעתי פעמים רבות עד היום: "בשביל מה אני צריך צוואה זה כמו לפתוח פה לשטן"

תשובתי הינה תמיד אחת: אבל ביטוח קופת חולים יש לכולנו למרות שאנחנו ממש לא מתכננים להיות חולים, נכון? לעשות צואה לא אומר שאנו מתכננים למות בקרוב, חלילה. זה רק אומר שאנו אחראים מספיק כדי להקדיש מחשבה עוד בחיינו לאופן חלוקת הירושה, ולמניעת מחלוקות בין היורשים שלנו.

כמובן שיש הרבה אנשים שלא עושים צוואה- וזה בסדר גמור.

יש גם הורים יחדניים שלא עושים מסמך הבעת רצון

ורוב האנשים– לא עושים ייפוי כח מתמשך

וזה בסדר ! כל עוד ובתנאי-שהם שקלו את האופציות, מבינים מה החוק קובע לגביהם- והם החליטו חד משמעית שהוראות החוק תואמות את הרצון שלהם.

אחרת- ייתכן שהם משאירים ליקרים להם- להתמודד עם בעיות מורכבות אחרי מותם…. וגם מעבירים את הסמכות להחליט- לצד ג' (בית המשפט), שיצטרך לפרש בדיעבד וכאשר אוו אדם כבר לא פה איתנו, מה היתה כוונתו מה היה רצונו.

זכור לי המקרה של דינה אשר בן זוגה יוסף הלך לעולמו במפתיע בגיל 70. הם היו בזוגיות פרק ב, וללא נישואין. לאחר מותו הסתבר שהוא לא ערך צוואה. דינה טענה כי היא יורשת מחצית מנכסיו ורכושו בהיותה בת זוגו, אולם ילדיו של יוסף מנישואיו הראשונים התנגדו לכך. הם טענו כי מערכת היחסים בין אביהם לדינה לא היתה רצינית ומחייבת ושלא היתה לו כל כוונה להוריש לה דבר מרכושו. לאחר מערכה משפטית בת כמעט שנתיים ימים, נאלצו כל הצדדים להגיע לפשרה לגבי חלוקת הירושה. האם זה מה שיוסף היה רוצה? אין לדעת. האם לו היה יוסף עורך צוואה היתה הבעיה נפתרת? בוודאי.

מקרה נוסף שהגיע אלי היה של ליאורה, בחורה בת כמעט 40 אשר בן זוגה אורן נהרג באופן טראגי בתאונת אופנוע. הם לא היו נשואים. במהלך השבעה ליאורה גילתה שהיא הרה (!). אורן לא ידע כשנהרג, כי היא נושאת ברחמה את ילדו. הוא לא השאיר אחריו צוואה. האחים של אורן החליטו לקחת את המשוכות לידיהם. הם הטילו ספק אם אורן היה מוריש לליאורה חלק ברכושו, ולכן דרשו מליאורה שאת החלק שאולי היתה יורשת כבת זוג, היא תעביר לילד שנולד לה מאורן. אחרי משא ומתן לא פשוט שארך שנה וחצי, הגיעו הצדדים להסכמה. כמעט שנתיים וחצי אחרי מותו של אורן חולקה הירושה שלו.

ומקרה נוסף- המקרה של גלעד, אשר אשתו יעל נפטרה בגיל צעיר יחסית ממחלה קשה, והוא נותר לגדל לבדו את שלושת ילדיהם הקטינים. מאחר ויעל לא ערכה צוואה, גלעד ושלושת הילדים ירשו יחד את הדירה של בני הזוג. מאחר והילדים היו קטינים, לא יכול היה גלעד למכור את הדירה ולקנות דירה קטנה יותר למרות שהיה לו קושי כלכלי לממן את הדירה הגדולה בה גר עם יעל ואשר כעת, לאחר מותה, הייתה שייכת בחלקה לילדים. מאחר וכך נאלץ גלעד לשכור שירותי עו"ד ולפנות לבית המשפט לענייני משפחה בכדי שיאשר את עסקת מכירת הדירה ורכישת דירה אחרת תחתיה. ביהמ"ש אף הורה שחלק מכספי הדירה יועברו לחשבון נאמנות ע"ש הילדים עד שיגיעו לגיל 18. כל זה היה יכול לקבל מענה ופתרון לו יעל וגלעד היו עורכים צוואה הדדית בה היו קובעים שכל אחד מהם יורש את משנהו ורק לאחר מות שני ההורים, תעבור כל הירושה אל הילדים.

 

מזדהים עם האמור? מעוניינים לשמוע עוד בנושא? אחת לחודש לערך אני מקיימת וובינר בנושא "צוואות, ייפוי כוח מתמשך והבעת רצון" (ללא עלות).

אני מזמינה אתכם להירשם בלינק הבא, כדי שאני אוכל לשלוח לכם הודעה על התאריך של הוובינר הקרוב:  https://idit.ravpage.co.il/waitingwill

 

נתראה בוובינר !

עידית