ב 20 שנותיי כמגשרת לגירושין, שמעתי פעמים רבות את השאלה: "אבל מה אם הצד השני לא מוכן לבוא לגישור? אפשר לחייב אותו ולהכריח אותו?" אז לטובת השואלים וכל מי שתהה בעניין, נעשה קצת סדר בכדי להבין "איך הדברים עובדים":
הליך הגישור הינו הליך בעל יתרונות רבים, והוא מבוסס על עקרונות שהינם יפים, טובים ויעילים ביותר לפתרון מחלוקות בחיים בכלל, ולא רק בעת גירושין.

אחד מעקרונות היסוד עליהם מבוסס הגישור הינו וולונטריות. הליך וולונטרי משמעו הליך שמבוסס על בחירה מוחלטת של הצדדים– הן בעצם ההחלטה לפתוח ולקחת חלק בהליך הגישור, הן בהחלטה לסיימו בשלב זה או אחר, והן לגבי ההסכמות לגופן, אליהן מגיעים הצדדים מרצונם החופשי.

לי כמגשרת, אין יכולת ואפשרות (וגם לא רצון) להכריח או לחייב את אחד מבני הזוג להיות חלק מהגישור. להבדיל מבית המשפט, שם אדם חייב להופיע ולהתגונן כאשר נפתח כנגדו הליך משפטי- הרי שגישור הוא הליך מרצון, ואם צד אחד לא רוצה להיות "שם" הוא פשוט לא חייב בכך.

לעיקרון הוולונטריות יש מספר אספקטים נוספים:

א. כל אחד מבני הזוג רשאי להפסיק את הגישור בכל שלב שהוא, מבלי שתינקט נגדו סנקציה כלשהי.

ב.  אם ההליך לא הצליח ובני הזוג החליטו לפנות לערכאות המשפטיות- להפסקת הגישור לא תהיה השפעה בעניין, והמגשר מנוע מלעדכן את בית המשפט מי מבני הזוג הביא להפסקת ההליך.

ג.  למגשר עצמו אסור כמובן להפעיל על הצדדים לחץ להמשיך בגישור, גם אם הוא סבור שבבית המשפט יגיעו לתוצאות פחות טובות לשניהם. ההחלטה אם להמשיך בגישור או לאו- נתונה רק בידי בני הזוג.

 אולם אזדרז ואומר, בל תטעו- מה שאולי נראה לרגע כחיסרון- הוא הוא היתרון הגדול של הליך הגישור !

 הליך הגישור נוחל הצלחה גדולה בתחום הגירושין דווקא משום שמדובר בהליך מרצון !
בני הזוג מגיעים לגישור לאחר ששקלו את כל האפשרויות שעומדות בפניהם, והבינו כי זוהי הדרך הטובה ביותר עבורם להתגרש.

 מדובר בהליך שהינו ההיפך הגמור מהליכים בבית המשפט- הליך לא מאיים, מתנהל בצורה נעימה, ללא סדרי דין ובלי שיש חובה להיצמד ללשון החוק היבש, ניתן להפסיק את הגישור בכל עת אם אחד מהצדדים מחליט שהדברים לא מתקדמים לשביעות רצונו, הוא מאפשר בחינת אופציה של הגעה להסכם מבלי לבטל את האופציה של הגעה לבית המשפט מאוחר יותר אם הגישור לא צלח, כלומר הגישור לא חוסם שום אופציה מאף אחד מבני הזוג !.

כאשר פונה אלי אחד מבני הזוג וטוען כי מישנהו לא מוכן לקחת חלק בגישור, והוא מאוד רוצה להימנע מפנייה לערכאות המשפטיות, אני חוזרת ומדגישה את היתרונות הרבים הנוספים של הגישור, שאמורים להפיג כל חשש מהצד שלא לגמרי רוצה לקחת חלק בהליך, ולהביאו להבנה שמדובר בהליך לא מאיים, שהינו עבור מרבית הזוגות הפלטפורמה הנכונה לסיום הנישואין:

המגשר הינו ניטרלי ואובייקטיבי

א. אסור לו להביע עמדה נחרצת כלפי אף אחד מהצדדים.

ב.  המגשר חייב לפעול בהוגנות כלפי שני הצדדים, בתום לב וללא אפלייה ומשוא פנים של צד אחד על פני השני.

ג.  אסור למגשר להתנות את שכר הטירחה שלו בתוצאות ההליך. שכר הטירחה ייקבע מראש בין המגשר לצדדים וטרם פתיחת ההליך.

 למגשר אין סמכות הכרעה במחלוקות

 א. למגשר אין סמכות של שופט או בורר, והוא רק מכוון את הצדדים ומסייע להם להגיע ליישוב המחלוקות ביניהם, ולא מכריע במחלוקות. המגשר מנהל את המשא ומתן בין הצדדים מקום שהם לא מסוגלים לעשות זאת בעצמם, לאור האמוציות  והרגישויות הנלוות פעמים רבות לגירושין.

ב.  בני הזוג הם שיוצקים את התוכן של הדברים, ויוצרים את ההסכם לפי רצונם.

 ההליך לא מתנהל עפ"י סדרי הדין הרגילים של בתי המשפט

א. גם אם אחד מבני הזוג נזכר בשלב מאוחר יותר בדבר מה חשוב מבחינתו- הוא יכול לומר זאת בכל שלב שלפני החתימה על ההסכם, וככל שהדבר חשוב ורלוונטי- הוא ייכנס לנוסח הסופי של הסכם הגירושין.

ב.  בגישור אנחנו לא מנהלים חקירות, ולא מגישים תצהירים.

 סודיות וחסיון

א. כל הנאמר במהלך הגישור הינו סודי וחסוי, ונשאר בין המגשר לצדדים.

ב. חלק מהפגישות בגישור הינן משותפות לי כמגשרת יחד עם שני בני הזוג, ובחלקן של הפגישות אני יושבת עם כל אחד מהצדדים בנפרד. פגישות אלו חסויות ונועדו לאפשר לכל אחד מהצדדים לומר את כל אשר על ליבו, כולל לבטים, דילמות וחששות שאינו רוצה לחשוף בפני הצד השני.

ג.  גם במצב בו הופסק הגישור והצדדים הגיעו אל ביהמ"ש – אסור יהיה למגשר לחשוף את הסיבות שבעטיין הופסק הגישור, או מי מבני הזוג יזם את סיומו של ההליך.

ד.  אסור למגשר לעשות כל שימוש במידע שהגיע אליו במהלך הגישור.

איסור יצירת קשר מקצועי או עיסקי בין המגשר לאחד הצדדים

המגשר מנוע מליצור קשר עיסקי בהמשך עם אחד מהצדדים, אלא אם הצד השני נתן הסכמתו לכך.

הצדדים עצמם מחויבים לפעול בגישור בתום לב ובניקיון כפיים

א. מכיוון שמדובר בהליך מרצון והצדדים הגיעו מבחירה חופשית, ובמטרה להיעזר במגשר כדי ליישב את המחלוקות ביניהם- הם מחוייבים לפעול בתום לב ובהגינות בהליך.

ב.  שקיפות- על מנת שיצליחו להגיע להסכם הוגן לשני הצדדים, על בני הזוג לומר אמת, לחשוף את כל הראיות ולא להסתיר דבר.

ג.  ההליך מבוסס על אמון הדדי בין כל הצדדים.

ד.  בני הזוג מחוייבים לשמור על כללי שיחה נאותים ותרבותיים, על לשון נקייה, על כל אחד לתת לשני לומר את דבריו ללא הפרעה, ורק אז להגיב.

העקרונות עליהם מבוסס ההליך מסבירים מדוע הליכי גישור לגירושין נוחלים הצלחה רבה.
בימינו, כאשר הסטטיסטיקה מדברת על כך שאחד מכל שלושה זוגות מתגרש, ההבדל יהיה בדרך בה בחרו בני הזוג להיפרד זה מזו, אשר תשליך לשנים קדימה על יכולתם לשמור על תקשורת בריאה ונורמטיבית למען ילדיהם המשותפים, לקיים זוגיות הורית ולהיות שם עבור ילדיהם ביחד, באירועים חשובים לציון כמו מסיבות בגן וביה"ס, בר/בת מצווה, גיוס לצבא, חתונה, קבלת התואר באוניברסיטה ועוד..

אני תמיד מזכירה לבני הזוג המתגרשים את הדבר החשוב ביותר, לטעמי, והוא שאמנם לאחר הגירושין הם כבר לא בני זוג, אולם לנצח הם נשארים זוג הורים לילדיהם !

 הליך הגישור מאפשר להם להמשיך ולהיות זוג הורים לילדיהם, כי הרי הילדים לא מתגרשים לעולם מאבא ואמא.

בנוסף מי שרוצה להעמיק עוד יותר, אני מזמינה להוריד את המדריך שלי לגישור לגירושין,
ללא שום עלות כאן בלינק: https://idit.ravpage.co.il/DIVORCENEWGUIDE
(היכנסו ללינק הקלידו שם וכתובת מייל, והמדריך + סרטונים ומידע רב נוסף, יישלחו אליכם)

כן זה יכול להיות מלוכלך….זה יכול להיות ממש מלוכלך..
גירושין.
בתי משפט.
אתם יודעים איך אתם נכנסים, אבל למרבית הצער- אתם ממש לא יודעים איך אתם יוצאים…

כל כך הרבה פעמים שמעתי משפטים בסגנון של:

– אם הייתי יודע לאיזו רמה זה יגיע לא הייתי מגיש תביעות…
– לו הייתי יודע כמה נזק זה יעשה לי בחיים לא הייתי נכנס לזה…
– אם היה לי מושג כמה כסף זה באמת יעלה, הייתי מגיעה להסכם מזמן
– אם הייתי קולטת שהחיים שלי יהיו ב"הולד" במשך מעל 3 שנים…. כף רגלי לא הייתה דורכת בבית המשפט….
– לו הייתי מבין איזו טלטלה הילדים שלי יעברו בגלל המאבק הזה, ועד כמה הם יהיו באמצע וזה יקרע אותם, לא הייתי חושב פעמיים והייתי חותם על הסכם מזמן.

את כל זה (ועוד הרבה יותר !), שמעתי מלקוחות, מכרים, קרובים, הורים בכיתה של הבן שלי,
אמא בגן של הבת שלי, שכן למשרד שסיפר על קרוב משפחה שכבר 3 שנים בהליך וכלום לא זז… לא חסרים מקרים כאלו. יש כמוהם המון….

לכן אני אומרת לכם חד משמעית-  החלטתם להתגרש? תהיו חכמים מקום שאחרים כשלו ! 

 אל תיכנסו להרפתקה שאתם לא מסוגלים לעמוד במחירים הכבדים שלה !

ואני לא מתכוונת למחיר הכלכלי. זה גם חשוב, אפילו מאוד. אבל המחירים האחרים כואבים פי כמה.
– עצירת החיים לשנים;
– השחרת היחסים שהיו פעם אהבה וכיום הפכו לסיוט נוראי (כי חייבים להצדיק את המלחמה);
– העברת המושכות על החיים שלך- לצד ג שלא מכיר אותך ושמטפל במסות של אנשים;
– אובדן התמימות;
– אובדן האמון במערכות יחסים;
– האסימון שיורד פתאום שאי אפשר פשוט ללחוץ על כפתור ולסיים את התהליך אפילו שכיום את/ה כבר מאוד רוצה בכך;
– לראות את הילדים שלך שעומדים בתווך ולא בחרו ולא רוצים לבחור בין אבא לאמא;
– להבין מה זה יעשה למערכות היחסים של ילדיך בעתיד, זה שהם חלק ממלחמה מתישה וכואבת שמנהלים ההורים שלהם…

זוגות שמתגרשים לא יודעים את המחיר האמיתי של המאבק המשפטי.
תהיו חכמים. אל תפלו לבורות שרבים אחרים כבר נפלו לפניכם

אם אתם מבינים את המחיר, ונחושים שלא לשלם אותו, אלא דווקא להתגרש באופן הסכמי, שפוי ומשותף

אני מזמינה אתכם ליצור עימי קשר.

שלכם
עידית

במה באים לידי ביטוי עקרונות ההליך הגישורי ומהי גישת WIN-WIN אשר על הבסיס לה נבנות הסכמות הצדדים?

מטרתו של ההליך הגישורי הינה להביא את בני הזוג אשר החליטו להתגרש, לכדי הסכם גירושין כולל ומלא, באופן מהיר, ממוקד, נקי מהכפשות אשר לרוב רואים בבתי המשפט, ועל בסיס של תקשורת בין הצדדים בסיועו של המגשר אשר מנהל את המשא ומתן ומוביל אותו מתחילתו ועד להסכם המלא.

הגישור מבוסס על מספר עקרונות חשובים:

ניטרליות ואובייקטיביות– שבאה לידי ביטוי בכך שהמגשר הינו ניטרלי ואובייקטיבי, אסור לו להביע עמדה כלפי אף אחד מהצדדים, ולהבדיל מהשופט בבית המשפט – המגשר אינו פוסק ואינו מכריע במחלוקות, אלא רק מכוון את הצדדים, מנהל את המשא ומתן ביניהם,  ומסייע להם להגיע להסכמות בדבר האופן בו ייושבו המחלוקות.

חיסיון וסודיות– כל הנאמר במהלך הגישור הינו חסוי, ונותר בין המגשר לצדדים. גם במצב בו הופסק הגישור והצדדים עברו לנהל את הסכסוך באמצעות תביעות בבית המשפט – אסור יהיה למגשר לחשוף את הדברים שנאמרו לו ע"י הצדדים, או את הסיבה להפסקת הגישור.

הידברות ותקשורת ישירה– כאשר בני הזוג מנהלים הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה/ בית הדין הרבני, אין הידברות ישירה ביניהם, והתקשורת מתבצעת בין עורכי הדין של הצדדים אל מול בית המשפט. מצב זה מביא פעמים רבות דווקא להסלמה והקצנה של הסכסוך. בהליך גישורי לעומת זאת, התקשורת בין הצדדים הינה תקשורת ישירה באמצעות ובסיוע המגשר, שמעביר ולעיתים ממש מתרגם, את הדברים שנאמרים על ידי בני הזוג.

יצירתיות– בבית המשפט הצדדים ועורכי דינם כפופים לחוק היבש ומחוייבים לפעול במסגרתו, ואילו בגישור המצב הו הפוך לחלוטין- הגישור הינו הליך יצירתי וגם התוצאה שלו- ההסכם אליו מגיעים- יכולה להיות יצירתית ושונה ממה שקובע החוק בעניין. הגישור מתנהל כך שבני הזוג, באמצעות פגישות משותפות עם המגשר מכתיבים את הקצב, התוכן, והצורה הסופית של ההסכם שלהם.

במהלך השנים ערכתי בהליכי גישור הסכמי גירושין יצירתיים ביותר, שההסכמות בהם היו שונות ולעיתים הפוכות, מלשון החוק, וזאת מתאפשר כאשר הצדדים יושבים יחד איתי ומגיעים להסכמות שרצויות להם ספציפית, מותאמות להם אישית, ולא מוכתבות על ידי החוק היבש שקובע תנאים גורפים לכולם ללא הבדל וללא התחשבות בצרכים הספציפיים של אותו זוג ואותה משפחה.

גישת ה win-win – הגישור מבוסס על גישה שמטרתה מימוש מירבי של הצרכים של כל אחד מהצדדים להליך. להבדיל מהפתרונות של המערכת המשפטית המבוססים על "או-או", הפתרון הגישורי מבוסס על "גם וגם".

לרוב בעת מחלוקות וסכסוך נראה כי ישנה סתירה בין רצונו של כל אחד מהצדדים לקונפליקט, אולם ירידה לעומקם של דברים ממחישה כי בפועל הצרכים של הצדדים אינם באמת כה סותרים, וכי אם הם ישתפו פעולה, ניתן יהיה להגיע לפתרון טוב עבור שניהם. לכן, מצב של win win אינו בהכרח פשרה, אלא הסדר שנותן לכל צד מה שהוא צריך ורוצה, כאשר כדי להגיע למצב זה על המגשר לזהות ולהבין את רצונותיהם וצרכיהם של שני בני הזוג, ומתוכם לאבחן ולתת דגש לאינטרסים המשותפים שלהם.

ראיית פני העתיד– בהליך הגישור אנו מתייחסים לא רק להווה אלא גם לעתיד, מתוך מטרה לתת מענה גם לשינויים הצפויים להתרחש בהמשך הדרך, עם גדילתם של הילדים ו/או שינוי מצב כלכלי של אחד או שני הצדדים. עקרון זה מצמצם עוד יותר את הסיכוי לסכסוכים עתידיים, ומספק לשני הצדדים וודאות באשר לשנים קדימה.

אפשרות פנייה להליך משפטי במידה ולא הושג הסכם– במידה וההליך לא נושא פרי, רשאי כל אחד מבני הזוג לפנות לערכאה משפטית לשם מתן הכרעה בעניינים השונים העומדים בין הצדדים כתוצאה מההחלטה על גירושין.

בנימה אישית

לאחר שבמהלך שנים ראיתי מאבקי גירושין בין בני זוג בבתי המשפט שחלק בלתי נפרד מהם היו הכפשות, לכלוכים ונזקים רבים שנגרמו במישרין ובעקיפין הן לבני הזוג והן לילדים, אני יכולה להבטיח לכם שאם רק תירצו בכך- אפשר להתגרש אחרת ! "אחרת" משמעו בדרך מכובדת, הוגנת, נקייה, משתפת, על בסיס של שקיפות מלאה בין הצדדים, תוך שאנו "שמים הכל על השולחן" במטרה להגיע להסכם גירושין ביניכם.

העקרונות והערכים שמובילים אותי הם:

• מיקוד במטרה- הליך קצר יחסית, ממוקד, שקוף לצדדים.

• ניסיון מקצועי רב שמאפשר פתרונות שמותאמים אליכם וגם מחוברים אל המציאות הפסיקתית והחוק במדינה

• אני רואה לנגד עיני כמטרה וערך עליון את צימצום הנזק שנגרם לילדים כתוצאה מהגירושין. הדבר מתבטא במישורים רבים, בין היתר בכך שכחלק בלתי נפרד מהתהליך מתקיימת פגישה של בני הזוג עימי במשרד ויחד עם מדריכת הורים מומחית לגבי כל מה שנוגע לילדים כולל מה ואיך לספר להם על ההחלטה להתגרש, התייעצות לגבי מה הסדרי השהייה המתאימים ודילמות הוריות אחרות שעולות אגב הגירושין.

בנוסף הגישור מתנהל כך שרמת השיח בין בני הזוג נשארת שקולה, רציונאלית ומתונה. חשוב לי להזכיר לבני הזוג כל הזמן כי יש בכוחם ובשליטתם לצמצם נזקים לילדים מעצם כך שהם יבחרו להשאיר את המלחמות והמאבקים בצד. ניתן להגיע לפתרונות מותאמים לשני הצדדים גם בלי הקזת דם. וחשוב לזכור כי גם אחרי הגירושין ממשיכים להיות זוג הורים לילדים, זוג הורים שצריך לתקשר ולתאם את ענייני הילדים כמעט ברמה יומיומית (לפעמים יותר מאשר בזמן הנישואין).

אין נושא שהוא מחוץ לשולחן הגישור– דנים בכל מה שמעלים בני הזוג, גם בפגישות משותפות שלי עם שני הצדדים וגם בפגישות נפרדות (שלי עם בן/בת זוג אחד בכל פעם), וזאת במטרה להגדיר את חילוקי הדעות בין הצדדים ולמצוא לכולם פתרון מוסכם.

פתרונות יצירתיים ומדורגים ככל שיש בכך צורך– לא כל מה שנכון לכם כיום יהיה נכון לכם בעוד 4 או 5 שנים, לכן במהלך הגישור אנו דנים בהסכמות תוך שימת לב לשינויים צפויים בעתיד, בין אם בנוגע לילדים ובין אם שיוניים הנוגעים לבני הזוג. אנו יכולים לקבוע הסכמות שמשתנות לאחר פרק זמן מסויים המוגדר בהסכם, בין אם במועד הגעה של אחד הילדים לגיל סמויים או בין אם בנקודת זמן אחרת שתיקבע בהסכמה. מטרתה של גישה זו הינה להפוך את ההסכם שלכם לכזה שנותן מענה לשנים ארוכות קדימה, וחוסך מכם התדיינות מחודשת בעוד X שנים כאשר פרמטרים מסויימים השתנו.

מאות זוגות בהם טיפלתי עד היום הצליחו לסיים את הגישור בהצלחה ולחתום בסופו על הסכם גירושין כולל.

אם אתם מתלבטים האם גישור הוא ההליך הנכון לכם, אני מזמינה אתכם ליצור עימי קשר עוד היום ולהגיע לפגישת היכרות. זיכרו- אם החלטתם להתגרש, יש לכם אפשרות לעשות זאת בצורה מכובדת, ממוקדת, קצרה וזולה, שתאפשר לכם להישאר בני אדם, להמשיך להיות זוג הורים לילדיכם, ולקבל שליטה על חייכם שאחרי הגירושין.

מוזמנים ליצור עימי קשר עוד היום לקבלת פרטים!

ישנם הבדלים דרמטיים בין גירושין בדרך של הליכים משפטיים, לבין גירושין בדרך של גישור.

ראשית, הליך גירושין משפטי אורך סביב 3 עד 4 שנים.

מנגד גישור גירושין אורך בממוצע בין חודשיים ל 4 חודשים..

שנית, עלות הליכים משפטיים לגירושין מגיעה כדי 150,000-250,000 ₪ לשני בני הזוג יחד… ולעיתים אף יותר מזה (!)

גישור לגירושין עולה רק כעשירית (!) מהסכומים הנ"ל

ובל נשכח את העובדה בעלת המשקל הרב- הליכים משפטיים לרוב מסלימים ומקצינים את הסכסוך בין בני הזוג, גורמים להקצנת העמדות של שני הצדדים ושמים באמצע את הילדים המשותפים.

למה כל כך יקר?

אתם בטח תוהים למה הליכים משפטיים לגירושין לוקחים כל כך הרבה זמן? למה ההליך כל כך יקר?

חשוב להבין איך מתנהל הליך משפטי אשר כפוף כמובן לסדרי הדין ולחוק: התהליך מתחיל בהגשת תביעות על ידי כל אחד מבני הזוג, ממשיך בהגשת כתבי הגנה, בקשות לסעדים זמניים כמו צווי עיקול, מזונות זמניים, ועוד. ליבו של ההליך הם דיונים המשפטיים, אשר חלקם הינם דיונים מקדמיים וחלקם דיוני הוכחות. בסך הכל מתקיימים בכל תיק גירושין 3 דיונים לפחות, כאשר המרחק בין דיון לדיון הינו  מספר חודשים… לאחר כל זאת מוגשים סיכומים בכתב על דיי עורכי הדין של כל אחד מבני הזוג, ורק בסיומו של שלב זה ייכתב פסק הדין. במידה ואחד מהצדדים אינו מרוצה מהפסיקה, יש לו זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

העובדה שלכל אחד מבני הזוג עו"ד משלו כמובן מייקרת את התהליך משמעותית.

לכל זאת יש להוסיף את העובדה שבתי המשפט ובתי הדין מטפלים במסות של זוגות מתגרשים הפונים אליהם, ומתמודדים עם עומס רב.

מטבעה של מערכת המטפלת במסות, אין לה יכולת לתת מענה ספציפי ומדויק לצרכים של כל זוג וכל משפחה, ועל כן בפועל החלטות ניתנות באופן של "חיתוך בבשר החי" בהתאם ללשון החוק היבש, ויעידו על כך רבים היוצאים לא מרוצים, בלשון המעטה, משערי בית המשפט.

כל אלו מביאים לכך שהמצב בין בני הזוג המתגרשים לרוב מסלים ומקצין, בקשות על גבי בקשות מוגשות אל בתי המשפט, הנזק גדל וההליך מתארך ומתמשך.

מי מחליט עלי?

חסרון גדול נוסף- ההחלטה בכל הנושאים הנוגעים לחיי בני הזוג- כלל לא בידיהם אלא בידי צד ג'… בית המשפט/ בית הדין.

בעידן בו אנו חיים נדמה כי האדם מבקש להגשים את עצמו ולממש את האינטרסים והצרכים שלו באופן מדויק (עבור רוב האנשים מימוש עצמי אינו מותרות, אלא הכרח) ומעוניין להיות בשליטה על חייו ולנהל אותם לפי ראות עיניו (פעמים רבות רצון זה הוא אשר עומד בבסיס ההחלטה להתגרש !)  היכן יוכל אדם למצוא שליטה על הדברים? רמז- לא בבית המשפט…

מנגד, בגישור מגובשים פתרונות מוסכמים שמשרתים את הצרכים של שני הצדדים, מתוך הבנה שההורים וילדיהם ממשיכים לנצח להיות תא משפחתי, אשר רק שינה את צורתו.  למעשה, אחד המשפטים עליהם אני חוזרת בפני זוגות בהליכי גישור הינו: גם כאשר אינכם זוג, עבור הילדים אתם ממשיכים לנצח להיות זוג הורים.

מי ישמור על טובת הילדים?

מעבר לכל היתרונות והחסרונות של האופציות השונות שפרטתי לעיל, מומלץ לכל זוג העומד בפני גירושין, לתת את הדעת בכובד ראש להשלכות הקשות של הליך גירושין ארוך ולוחמני על חיי בני הזוג וילדיהם. השלכות אלו משפיעות על כל תחומי החיים של המשפחה. גירושין לוחמניים ומכוערים הופכים את החיים על פיהם, מכניסים אותם לקיפאון מבחינות רבות, ויוצרים נזקים לאין שיעור- נפשיים, כלכליים, ולמעשה כמעט בכל מישור שהוא.

מחקרים רבים אשר נערכו בשנים האחרונות על ילדים להורים גרושים מצאו קשר והשפעה של "גירושין מכוערים" על תחומים שונים בחיי הילד כולל השפעה לרעה על מערכת החיסון שלו (!).

למעשה, חוקרים רבים מסכימים כי גירושין מהווים תהליך המערב שורה של גורמי לחץ עבור הילדים, שעלולים להשפיע עליהם לאורך שנים, וילדים אלו יגדלו כשהם חשופים לקונפליקטים מרובים בין ההורים טרום הגירושין ואף לאחריהם, כשקונפליקטים אלו לעיתים עוצמתיים ואלימים. המחקרים הציגו קשר בין הקונפליקטים ההוריים לבין חרדה, בעיות התנהגות וכן עלה כי ככל שהקונפליקט בין ההורים היה גלוי יותר ולווה באלימות מילולית ופיזית, כך הילדים אופיינו בדפוסים אלימים לפתרון בעיות, ברפרטואר דל של מיומנויות חברתיות, ובליקויים בשליטה על דחפים ובוויסותם.

אם לסכם את הדברים, ללא ספק עולה כי ככל שפרופיל הסכסוך בין ההורים עוין וקשה יותר, כך ההשפעה השלילית על הילדים קשה יותר ומתקבעת לאורך שנים עד כדי השפעה על מערכות היחסים הזוגיות של הילד בחייו הבוגרים.

וזהו אחד ההבדלים הגדולים בין הליכים משפטיים לבין הליך גישור לגירושין.

בנוסף מי שרוצה להעמיק עוד יותר, אני מזמינה להוריד את המדריך שלי לגישור לגירושין, ללא שום עלות כאן בלינק:
https://idit.ravpage.co.il/DIVORCENEWGUIDE
(היכנסו ללינק הקלידו שם וכתובת מייל, והמדריך + סרטונים ומידע רב נוסף, יישלחו אליכם)

מהו גישור לגירושין ומה הם עקרונות היסוד עליהם מושתת ההליך, אשר הופכים אותו לאלטרנטיבה כה מוצלחת על פני הליכי גירושין בבית הדין הרבני ובית המשפט לעניני משפחה?

גישור הוא הליך ליישוב סכסוכים בתחומים שונים, וביניהם גם סכסוכים משפחתיים. במהלך 20 השנים האחרונות ההליך הגישורי קנה לו מקום ואחיזה במשפט ובחברה, והגישור הפך להיות אחת החלופות המקובלות לבתי המשפט, בכל הנוגע ליישוב סכסוכים בין אנשים, וגם בין גופים ומוסדות.

הגישור מוסדר בסעיף 79ג לחוק בתי המשפט (נוסח משולב)- התשמ"ד, 1984, ובתקנות בתי המשפט (פישור)- התשל"ג, 1993.

בתחום דיני המשפחה, מרבית הליכי הגישור הינם גישור לגירושין. הליך זה נועד עבור זוגות אשר החליטו להתגרש זה מזו, ומבקשים לעשות זאת שלא באמצעות הליכים משפטיים.

הליך הגישור מנוהל על ידי מגשר אשר מוביל ומסייע לבני הזוג המעוניינים להתגרש להגיע להסכם גירושין כולל, ובכך לסיים את הסכסוך והמחלוקות הנובעות מהפרידה, מבלי שיהיה צורך להגיש תביעת גירושין ו/או תביעות אחרות לערכאות המשפטיות (מזונות, משמורת, חלוקת רכשו וכיוצא באלו).

הגישור מבוסס על מספר עקרונות יסוד חשובים, המהווים תשתית מוצקה ואיתנה, אשר תומכת בהגעה להסכם בין הצדדים בדרך הקצרה והיעילה ביותר:

וולונטריות

עיקרון היסוד עליו מבוסס ההליך הגישורי הינו וולונטריות- שני הצדדים מגיעים מרצונם לקחת חלק בהליך, ולא ניתן לחייב אותם לכך, גם לא ע"י ערכאה משפטית.

בהתאם לעיקרון זה, הרי שלכל אחד מהצדדים עומדת הזכות גם לסיים את ההליך טרם הגעה להסכם כולל.

אובייקטיביות וניטרליות

המגשר הינו ניטרלי ואובייקטיבי, מבלי לנקוט עמדה כלפי אף אחד מהצדדים. הוא אינו פוסק ואינו מכריע במחלוקות, אלא רק מכוון את הצדדים ומסייע להם להגיע ליישוב המחלוקות ביניהם, באמצעות כלים של ניהול משא ומתן ישיר ובונה, שיביא לפתרון לשביעות רצון שני הצדדים.

תפקיד המגשר לייצר שיח מקדם בין הצדדים במקום בו הסכסוך לא איפשר זאת עד כה, וכך לחשוף אותם לעמדותיו של הצד השני בכל נושא.

חיסיון וסודיות

עיקרון חשוב נוסף הינו חיסיון וסודיות ההליך- כל הנאמר במהלך הגישור הינו חסוי, ונותר בין המגשר לצדדים. גם במצב בו הופסק הגישור והצדדים פנו בתביעות אל הערכאות המשפטיות, המגשר מנוע על פי חוק מלחשוף את הדברים שנאמרו לו ע"י הצדדים, או את הסיבה להפסקת הגישור.

הידברות ותקשורת ישירה בין בני הזוג

בניגוד לאופן בו מתנהלים ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה/ בית הדין הרבני, שאז אין הידברות ישירה בין בני הזוג, אלא בין עורכי הדין של הצדדים ובית המשפט, מה שגורם פעמים רבות להסלמה והקצנה של הסכסוך, הרי שבגישור בני הזוג הם שמכתיבים את הקצב, התוכן, והצורה הסופית של ההסכם שלהם- ולא השופטים. כמו כן בגישור התקשורת בין הצדדים הינה תקשורת ישירה, באמצעות ובסיוע המגשר, שמעביר ולעיתים ממש מתרגם, את הדברים שנאמרים ע"י בני הזוג.

יצירתיות

אחד היתרונות הגדולים של ההליך הגישורי הינו העובדה שהוא אינו כפוף לחוק היבש, ועל כן בני הזוג יכולים להתנות על החוק, ולהגיע להסכם שונה ממה שהיה קובע בית המשפט לו היה דן בעניינם בהתאם לחוקים והתקנות להם הוא מחוייב.

לא ניתן להגזים בערך של אי כפיפות הגישור לחוק, מדובר בערך אדיר עבור בני זוג מתגרשים, מאחר והוא מאפשר להם להתאים את ההסכמות בכל נושא ועניין שנמצא "על השולחן", לרצונות ולצרכים הספציפיים שלהם. כל עוד מדובר בהסכמות מוסריות שעולות בקנה אחד עם תקנת הציבור (מושג שמשתנה מעת לעת, ואשר משקף את תפיסות היסוד של החברה הישראלית לגבי התנהגות, נורמות מוסר, התנהלות ביחסים חוזיים. ניתן להתייחס אליו לשם ההמחשה כסוג של "גבולות גזרה" לגבי מה מקובל בחברה) בני הזוג יכולים לגבש הסכמות מותאמות אליהם אישית, ואשר מגשימות את הדרך בה בחרו ליישם את הגירושין.

המנדט והאוטונומיה בידי בני הזוג

כעולה מכל העקרונות המובאים לעיל, הרי שהליך הגישור הינו בעל ערך רב ויתרונות אדירים ביחס להליכים המשפטיים, כאשר בנוסף לכל יתרונות יפים אלו, יש לזכור יתרון נוסף חשוב ובעל משקל רב- העובדה כי בני הזוג עצמם הם המחליטים איך ייראו חייהם לאחר הגירושין, הם יוצרים את הסכם הגירושין המותאם ל"מידות" שלהם, ולהבדיל מהשופט היושב בדין ופעמים רבות נאלץ "לחתוך בבשר החי" בהתאם ללשון החוק, הרי שבני הזוג הם-הם בעלי האוטונומיה והעצמאות להחליט בכל נושא ועניין הנובע מגירושיהם.

מאות זוגות בהם טיפלתי עד היום הצליחו לסיים את הגישור בהצלחה ולחתום בסופו של הסכם גירושין כולל.

אם אתם מתלבטים האם גישור הוא ההליך הנכון לכם, אני מזמינה אתכם ליצור עימי קשר עוד היום ולהגיע לפגישת היכרות. זיכרו- אם החלטתם להתגרש, יש לכם אפשורת לעשות זאת בצורה מכובדת, ממוקדת, קצרה וזולה, שתאפשר לכם להישאר בני אדם, להמשיך להיות זוג הורים לילדיכם, ולקבל שליטה על חייכם שאחרי הגירושין.

מוזמנים ליצור עימי קשר עוד היום לקבלת פרטים !

בעבר היו נקבעים באופן אוטומטי דמי מזונות אשר האב היה משלם לאם מידי חודש עבור צורכי הילדים, מכח הדין העברי ומכוח חוק המזונות, שכן במרבית מקרי הגירושין הייתה משמורת הילדים אצל האם. במהלך השנים הנושא עבר תהפוכות ושינויים מרחיקי לכת אשר שיאם בחודש יולי 2017 אז ניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"מ 919, אשר קבע לגבי ילדים מעל גיל 6 שנים, שבמשמורת משותפת כאשר הכנסות שני ההורים הינן דומות -לא יהיה תשלום מזונות אלא ההורים יחלקו באופן שווה מחצית ומחצית בכל הוצאות הילדים. הלכה למעשה משמעות פסק הדין הינה כי מזונות ילדים מעל גיל 6 יחושבו לפי יחס חלוקת זמני השהות ויחס שכר שני ההורים.

על פי פסק דין זה ופסקי דין נוספים שניתנו מאז ע"י בתי המשפט בישראל, כאשר יש פערים במשכורות של בני הזוג חישוב המזונות נעשה על בסיס הפער בשכר, ובהתחשב ביחס בין ימי השהייה של הילדים אצל כל אחד מההורים.  כמו כן יש לציין כי החישוב של יחס המשכורות רלוונטי גם במצב בו המשמורת אינה משותפת- גם במצב זה יש לבחון את הכנסות הצדדים, הוצאותיהם, וכמובן יחס הימים בהם שוהים הילדים עם כל אחד מהם.

מנגד, במידה ואין פער הכנסות, והילדים שוהים אצל שני ההורים בהיקף שווה או כמעט שווה, לא ישולם סכום מזונות חודשי קבוע, אלא ההורים ישאו יחד ובאופן שווה, בכל הוצאות חינוך ורפואה של הילדים, ובנוסף לכך כל אחד מההורים ישלם את ההוצאות שלו עבור הילדים בגין מזון, ביגוד, הנעלה ומדור כשהם שוהים עימו.

כאשר מדברים על מזונות ילדים למעשה אנו מתכוונים למימון של ההוצאות השוטפות של הילדים כמו מזון, מדור, ביגוד, הנעלה, גן, בית ספר, צהרונים, חוגים, קייטנות וכיוצ"ב, וכן מימון של הוצאות מיוחדות אשר עתידות לצוץ במועד עתידי כמו טיפול פסיכולוגי, רפואת שיניים, אבחון כזה או אחר, שיעורים פרטיים, וכדומה.

למעשה כאשר יש פער בהכנסות של ההורים, ו/או פער בהיקף ימי השהייה של הילדים אצל כל אחד מההורים, יש לקבוע סכום מזונות אשר ישולם ע"י הורה אחד להורה השני מידי חודש עבור מזון, ביגוד, הנעלה, מדור (השתתפות בתשלום שכירות או משכנתא). בנוסף לכך יש הוצאות בהן על ההורים לחלוק: הוצאות חינוכיות ורפואיות כמו תשלומי מסגרות החינוכיות, צהרון, חוגים, קייטנות, ביטוח רפואי, תרופות, טיפולי שיניים, משקפיים וכיוצ"ב.

על מנת שההסדר בין ההורים יחזיק מים שנים ארוכות קדימה, חשוב מאוד שבני הזוג יתנו את הדעת לא רק להוצאות הקיימות בעת הגירושין, אלא גם ינסו ככל הניתן לצפות פני עתיד, ולגבש הסכמות לגבי אופן מימון הוצאות עתידיות שיגיעו בגיל מאוחר יותר של הילדים. בנוסף יש להגדיר האם ההוצאות יהיו בתעריפים ציבוריים או גם רפואה פרטית, כמה חוגים בחודש לכל ילד/ה, וכן מומלץ לקבוע מנגנון שיסייע להורים להכריע בעת מחלוקת על נושא חינוכי או רפואי.

אך מה עושים במצב בו בני הזוג חלוקים על גובה המזונות ועל פרק הזמן בו ישולמו? אצל גאיה, 44 ורונן, 45 זו הייתה המחלוקת שעמדה בלב הגישור. הם היו זוג ממרכז הארץ, הורים לשלושה- רומי בת 15, זוהר בת 12 ויואב בן 8. גאיה הכינה רשימת הוצאות חודשיות על הילדים, אך רונן התנגד לה. הוא טען שהסכומים מוגזמים ולא הגיוניים, ונופחו ע"י גאיה במיוחד לגישור. הפתרון שמצאתי לכך- ביקשתי מבני הזוג להעביר אלי תדפיסי חשבון ותדפיסי כרטיס אשראי של 6 חודשים אחרונים, עליהם עברתי בעצמי וסימנתי כל הוצאה והוצאה. לאחר שניפינו את כל ההוצאות שלא היו חלוקות, והגדרנו מה כן במחלוקת אם שייך לילדים או לא, נשארנו עם סכום נמוך שעליו הצדדים לא הסכימו, ומלאכת קביעת המזונות הייתה קלה משהיה נדמה בהתחלה.

לגבי פרק הזמן של תשלום המזונות טען רונן, כי משכורתה של גאיה אמורה הייתה לעלות לאחר שנתיים בערך עקב קידום שהובטח לה בחוזה העסקתה. גאיה טענה מנגד שהקידום לא וודאי ו"מי בכלל יודע מה יהיה בעוד שנתיים". לשמחתי הצלחתי להביאם לכדי הסכמה על ניסוח של סעיף שמגדיר מה יקרה בעוד שנתיים ימים. בני הזוג יציגו זה לזה תלושי שכר של שנה שלמה, ומנגד גם יציגו הדדית את עלויות המחיה שלהם עבור הוצאות ספציפיות שהגדרנו בהסכם (כמו למשל עבור מדור- שכר דירה/ משכנתא), ואם יחול שינוי ביחס למצב ערב חתימת הסכם הגירושין, הם יקבעו סכום מזונות חדש בהסכמה ביניהם.

ומה אם לא יסכימו? יחזרו לפגישת גישור ממוקדת וספציפית בנושא זה בלבד. ללא ספק פיתרון זה עדיף אל פני הגעה לבית המשפט שתעלה להם כסף רב, ותעכיר מאד את היחסים ביניהם.

חשבון הוצאות הילדים– אני ממליצה מאוד גם להגדיר בין בני הזוג המתגרשים את האופן בו הם יממנו את הצרכים וההוצאות של הילדים, ואחת הדרכים שהופכת יותר ויותר פופולרית בשנים האחרונות, הינה באמצעות חשבון בנק משותף ע"ש שני בני הזוג, אשר מוגדר כ"חשבון הוצאות הילדים" או "חשבון מזונות"- פתרון אשר הועלה ע"י ביהמ"ש העליון בפסק דינו אשר כבר הוזכר לעיל, בע"מ 919. במידה ובני הזוג מחליטים לנהל חשבון כזה חשוב להגדיר את הסכומים וההוצאות הספציפיות אשר ישולמו מהחשבון, וכן לקבוע תנאים שיתנו מענה למצב בו אחד מהצדדים לא הפקיד את חלקו בהוצאות.

הרעיון העומד בבסיס ההסדר הינו כזה: אנו מגדירים בהסכם הגירושין מה הן הוצאות אשר ישולמו באמצעות חשבון ההוצאות, ומחשבים את הסכום הנדרש מידי חודש לשם כך. סכום זה יתחלק בין הצדדים וכל אחד מהם יעביר את חלקו מידי חודש בחודשו, מחשבונו הנפרד, אל חשבון ההוצאות המשותף. כמובן שמעת לעת הצדדים יוכלו לשנות את הסכום בהסכמה ביניהם וכאשר היקף ההוצאות משתנה.

חשוב להגדיר במפורש בהסכם הגירושין מנגנון שיתן מענה למצב בו אחד מהצדדים יפר את ההסכמה לגבי חשבון ההוצאות המשותף, וישלם באמצעותו הוצאות שלא אמורות להיכלל בו או לא יעביר את הסכום החודשי המוסכם בין הצדדים. במצב זה יש לכלול בהסכם מנגנון שיאפשר את סגירת החשבון ומעבר להסדר תשלום בו כל צד משלם את חלקו ישירות לנותן השירות.

ואולם יש זוגות אשר מלכתחילה לא מעוניינים בהסדר של חשבון הוצאות משותף. במקרים אלו קיימת ברירת המחדל בגירושין- שהורה אחד ישלם והשני ישיב לו את חלקו תוך מס' ימים, ובמצב כזה נרצה להגדיר במדויק תוך כמה ימים יושב התשלום מהורה אחד למשנהו, מה דינו של תשלום שלא הועבר.

אם לסכם את נושא המזונות הדבר החשוב להבין לטעמי הינו, שיש לבחון כל מקרה לגופו, ולבחון את הצרכים של הזוג הספציפי, וילדיהם. ולמצוא ביחד הסדר שתואם את הנסיבות של המשפחה וצרכיה.

הפסיכיאטרית אליזבת קובלר רוס עסקה בעיקר בתחום האבל על אובדן אדם קרוב ואהוב. אחד הספרים הידועים שהיא כתבה בנושא נקרא "המוות חשוב לחיים".

קובלר-רוס פיתחה מודל ובו חמישה שלבים, אשר ידוע כיום בשם "מודל שלבי האבל של קובלר רוס". המודל מתאר את השלבים ההכרחיים בהליך של אובדן ושכול. יש לציין כי רוס התייחסה בעיקר לאבל בעקבות מות אדם אהוב, אבל במהלך השנים המודל של רוס הורחב וכולל כיום גם תהליכי אבל ומשבר אחרים, שהינם קשים ולעיתים אף טראומטיים – כמו התמודדות עם בשורה על מחלה סופנית, פרידה וגירושין, וזאת משום שהסתבר כי אותו תהליך אשר מופעל על בני אדם כאשר עליהם להתמודד עם מותו של קרוב יקר, מופעל עליהם בעת התמודדות עם משבר קשה כמו גירושין, והמוח האנושי מגיב באופן דומה לתגובתו בעת מות אדם אהוב.

המודל של קובלר-רוס כולל חמישה שלבים: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, קבלה

הכחשה– מקבל הבשורה עוד לא מסוגל לעכל אותה. ישנה אי וודאות גדולה, והוא שרוי לעיתים בהלם בעקבותיה, ועוד לא מבין את העובדה שחייו עומדים להשתנות בעקבות כך.

בעקבות זאת המוח מכחיש את עצם קרות האירוע, ולעיתים בעקבות ההלם כלל לא מרגישים שום רגש, התחושה היא של ניתוק או אפאתיות, וחוסר יכולת לחוש צער וכאב בעקבות האירוע/בשורה. לפעמים אדם מנסה לשכנע את עצמו בשלב הזה, כי הצד השני ישנה את דעתו, ויחזור בו מרצונו להתגרש. כשמדובר בילדים שהוריהם בישרו להם כי הם מתגרשים, לפעמים הילד ישכנע את עצמו בשלב הזה כיח ההורים יחזרו בהם מההחלטה, ולא יתגרשו בסופו של דבר.

למעשה זוהי הדרך של הנפש והמוח שלנו, לשמור ולהגן עלינו על ידי הרחקת האירוע מאיתנו בכך שאין התמודדות עימו אלא הכחשה, הלם, וחוסר הפנמה של המצב.

כעס– השלב הבא הינו כעס, כאשר מדובר על מוות של אדם אהוב לעיתים הכעס יופנה כלפי אלוהים, וכאשר מדובר בגירושין ה"כתובת" הטבעית לכעס הינה כמובן בן/בת הזוג השני. זו למעשה התקוממות כלפי המצב החדש ש"נכפה" עלינו, אשר הינה הכרחית בכדי שלאחר מכן נוכל לעבור לשלב ההתמודדות עם המשבר, ובניית החיים שלאחריו. בשלב הכעס יש הפניית האשמות כלפי הצד השני, והפלת האשמה עליו. גם ילדים שהוריהם מתגרשים חווים את השלבים הללו, ועל כן בשלב זה יבואו בהאשמות ויפנו את הכעס כלפי ההורים. מנגד יש ילדים שבשלב זה יחשבו שהאשמה בגירושי ההורים היא בהם- בילדים- בגלל שלא התנהגו כיאות.

מיקוח– השלב המגיע בעקבות חוסר הרצון שהמציאות והחיים ישתנו. לעיתים הוא יכלול גם האשמה והלקאה עצמית, ומחשבות כמו- אם רק היינו עושים כך וכך אחרת, הוא/היא לא היה רוצה להתגרש. ההמשך של כך הינו "רעיונות" לגבי מה אני מוכן כעת לעשות אחרת, בכדי לבטל את רוע הגזירה, להחזיר את הגלגל לאחור.

דיכאון (קרוי גם "קבלה פסיבית")– הפנמת האירוע. ההבנה שחיינו השתנו לנצח, ולא יחזרו להיות מה שהיו. זהו שלב מכאיב ומייסר המלווה בתחושת אובדן קשה. שלב זה מחליף את תחושות הכעס, אשמה, מיקוח, והינו הכרחי בכדי שהאדם יצליח בסופו של דבר להפנים ולקבל את המצב החדש, ולמעשה כאן יש ראשיתה של השלמה עם המצב ולכן חשוב שהאדם ירשה לעצמו לעבור את השלב הזה אשר חלק בלתי נפרד ממנו הינו ההבנה שאין שום דבר שניתן לעשות כדי להחזיר את המצב לקדמותו.

קבלה– בשלב האחרון מתפתחת קבלה של המצב, לא רק באופן פסיבי, אלא ניתן לראות שביטחונו של האדם עלה, יש רגיעה, לקיחת אחריות במקום האשמת הסביבה במצב. אנשים בשלב זה אף מתחילים לתכנן ולבנות את חייהם מחדש. אין זה אומר שהם מאושרים מהמצב, אלא שמשלימים איתו, ומוכנים להתמודד עם המציאות החדשה.

עבור ילדים בעת גירושי הוריהם, ככל שההורים יקדימו לסיים עם תהליך הגירושין כך הילד יוכל להגיע לשלב הקבלה מהר יותר, ויתחיל להתמודד עם המציאות המחודשת. יש לציין שלא כולם מצליחים בכוחות עצמם להגיע לשלב הקבלה, ולעיתים נדרשים עזרה וסיוע של אנשי מקצוע בעיבוד המצב, השלבים השונים, ומציאת הכוחות להתמודדות והשלמה.

אז איך מתמודדים עם הדברים? חשוב להבין שמדובר בתהליך שלוקח זמן. הרשו לעצמכם להתאבל ותנו זמן לתהליך האבל, אפשרו מקום לכל הרגשות שאתם חווים (הלם, כעס, כאב, אשמה) והבינו שהם חלק הכרחי ובלתי נפרד מההתמודדות אשר תאפשר את ההחלמה וההתגברות שלכם בהמשך. לא אחת נאמר ע"י מומחים בתחום הנפש, כי גירושין הינם אירוע טראומטי אשר שני בעוצמת הכאב שלו, למוות של אדם אהוב. קבלו זאת ותנו לעצמכם זן לעבד את הטראומה ואת השינוי הדרמטי בחייכם, בכדי שתצליחו להגיע לשלב של בניית חייכם מחדש.

לא תהיה זו לשון הגזמה לומר, שאף ילד, כולל אלו שראו את הוריהם רבים ומתכתשים בבית, לא מקבל בשמחה את החלטת הוריו להתגרש. לדרך בה הורים מתגרשים יש משקל רב, וגירושין בהסכמה ובשיתוף של הצדדים, יעשו את ההבדל בין משבר שהילד יתגבר עליו במהלך הזמן בתמיכת הוריו, לבין טראומה שנזקיה עלולים להיחרט בליבו של הילד לעד.

בעת גירושין התא המשפחתי מתפצל לשני תאים נפרדים. מבית משותף אחד בו רגילים הילדים לחיות הם עוברים להתגורר בשני בתים נפרדים, הבית של אמא והבית של אבא. הדבר הבסיסי שעל ההורים להגדיר ביניהם הינו חלוקת הימים בהם ישהו הילדים עם כל אחד מהם. חלוקת ימי השהייה תקפה כמובן לא רק לימות החול בהם מתקיימות מסגרות חינוכיות, אלא גם בסופי שבוע, חגים, חופשות, וכל מועד בו הילדים אינם מצויים במסגרת.

רוני ודנה, זוג באמצע שנות ה 30 לחייהם, היו הורים ל 2 בנות, בת שנתיים וחצי, ובת 10 חודשים. חלוקת הרכוש והכספים הוסכמה על ידם במהירות כבר בתחילת הגישור אבל נושא הילדות היה שנוי במחלוקת. דנה דרשה שהילדות ילונו כל ערב בביתה, ולא יעברו בין בית לבית בגילן הצעיר. רוני טען בתוקף כי הוא קשור לילדות בעבותות וככל שירגילו אותן ללינה ב 2 בתים מוקדם יותר, כך יהיה להן קל יותר להסתגל למצב החדש.

לאחר מספר פגישות שלי עם כל אחד מהצדדים בנפרד, הצעתי להם פתרון של הסדר מדורג בהתאם לגילאי הילדות. הגדרנו שהמשמורת תהיה משותפת, והילדות ילונו בחודשים הראשונים בבית אחד, והלינה תתרחב מידי כמה חודשים עד להגעה לחלוקה שווה של מספר ימי הלינה בשני הבתים.

לאחר שעלו עוד כמה ספקות וסימני שאלה אם זה ההסדר הרצוי, התייעצנו עם מדריכת הורים אשר תמכה בהסדר ואישרה שהוא עונה על צורכי הילדות ותואם את גילן.

חשוב לי לציין שההסדר עולה בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט, אשר בגילאים צעירים של הילדים נוקטת בגישה של הסדרי לינה מדורגים, ומה שהכי חשוב- שהן רוני והן דנה היו שלמים איתו.

עוד אני מבקשת לציין, שהמונחים "משמורת", "משמורת משותפת", "הסדרי ראייה" הרווחים בקרב זוגות מתגרשים ואנשי מקצוע בתחום הגירושין כאחד, אכן שלטו בכיפה במשך שנים ארוכות. ואולם מזה תקופה שיש מעבר למונחים חדשים "זמני שהייה" ו "אחריות הורית משותפת", ובתקנות בית המשפט לענייני משפחה אשר תוקנו בשנת 2020, אף נמחק המונח "משמורת" ובמקומו צוין המונח "זמני שהות".

בין אם נשתמש במונח אחריות הורית משותפת ובין אם במשמורת משותפת, חשוב להבין איך ההסדר מתנהל בפועל: זהו הסדר שמגדיר חלוקה שווה או כמעט שווה של ימי שהיית הילדים עם כל אחד מההורים. חלוקה שווה משמעה שמידי שבוע יש 2 ימי שהייה קבועים אצל האם, 2 ימי שהייה קבועים אצל האב, ויום אחד שמתחלף באופן הופכי לסופ"ש (הסדר 7:7). אולם גם הסדר בו הילדים שוהים אצל הורה אחד (לרוב האם) 3 ימים כל שבוע ואצל ההורה השני 2 ימים בכל שבוע והסופ"ש מתחלף (הסדר 6:8)- גם הוא אופציה טובה שעדיין מקיימת הסדר של משמורת משותפת, וזוגות רבים בוחרים בה על פני האופציה ה"סימטרית".

מה עוד חשוב להחליט בכל הנוגע לילדים?

מומלץ ביותר כי זוג מתגרש יתן דעתו לכל הפרטים הקטנים, ולא יסתפק רק בהגדרות כלליות. חשוב להגדיר ימים ספציפיים לכל הורה, שעות ומקום איסוף והחזרה של הילד מהורה אחד להורה השני; חופש גדול, ימי מחלה של הילדים,

נסיעות של כל הורה עם הילדים לחופשה בארץ ובחו"ל, וגם נסיעות אישיות של כל אחד מההורים ללא הילדים (כי הרי ההורה השני הוא אשר יתבקש לתת גיבוי ולשהות עם הילדים בזמן נסיעתו של משנהו, ולכן חשוב שנגדיר בהסכמה כמה פעמים בשנה נסיעות אישיות הן לגיטימיות ולאיזה פרק זמן, וגם כמה זמן מראש תינתן הודעה מהורה אחד לשני על תאריכי הנסיעה).

כמו כן עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, יש סמכות לשני ההורים להחליט לגבי מקום מגורי הילדים, חינוכם, החלטות רפואיות ועוד. כאשר בני זוג מתגרשים, עליהם לקבל החלטות אלו יחד ובהסכמה ביניהם. על כן מומלץ ביותר להגדיר בין ההורים מנגנון שיסייע לקבל החלטות הנוגעות לעניינים חינוכיים ורפואיים של הילדים; להגדיר פרק זמן בו צד מתנגד להחלטה/פעולה זו או אחרת יוכל להציג חוות דעת שנייה, להגדיר את התעריפים של טיפולים רפואיים או צרכים חינוכיים, ועוד.

גם חגית 37, ואייל 38, היו הורים ל 2 ילדים קטנים- בן 4 ובת שנתיים. אבל במקרה שלהם הגישור התמקד יותר בנושא אזור המגורים, ופחות בחלוקת הימים. עקב עבודתו של אייל היה ברור ומוסכם בין הצדדים כי הילדים לא ילונו אצלו במהלך השבוע אלא רק בסופ"ש. המחלוקת היתה כאשר חגית הודיעה שהיא רוצה לעבור להתגורר בעיר אחרת שקרובה לעבודתה ולמשפחתה. היא העלתה טיעון בעל משקל- אם הילדים שוהים וישנים אצלי מרבית הזמן, זה מאוד הגיוני שאני ארצה להתקרב לעבודה שלי, מה שיקל עלי בפיזור ואיסוף שלהם מהמסגרות.

יש להודות על האמת שהגישור שלהם כמעט והתפוצץ, כי כל אחד "התביית" על עיר מסוימת אחת בלבד ושם עליה את יהבו. אייל רצה להמשיך בעיר המגורים של הצדדים וחגית כאמור ביקשה לעבור ולהתקרב לעבודתה ולהוריה.

אנחת רווחה נשמעה בחדר כאשר הגענו להסכמה, לפיה חגית תעבור להתגורר בעיר שנמצאת "באמצע הדרך" בין עבודתה לעבודתו של אייל, ובנוסף, חילקנו את נטל ההסעות שלא יפול על אייל בלבד- פעם בשבועיים חגית היא אשר תסיע את הילדים לשהייה אצל אייל בסופ"ש.

נסטינג

נסטינג (קינון) הוא הסדר משמורת אשר שומעים עליו יותר ויותר בשנים האחרונות בהקשר של גירושין.  הרעיון פשוט- הילדים ממשיכים לגור בבית המשותף, ואילו ההורים הם שיוצאים ממנו, שוכרים דירה, לרוב משותפת (אך לא תמיד), וחולקים ביניהם את הלילות עם הילדים, על פי הסדר ימים שיצרו בדיוק לשם כך.

רוב הזוגות אשר מחליטים על הסדר כזה קובעים אותו כהסדר זמני בלבד, ולכן חשוב להגדיר את פרק הזמן עליו מוסכם בין בני הזוג להתנהל בנסטינג.

לנסטינג, כמו לכל דבר, יש יתרונות וחסרונות. אחד היתרונות הברורים הוא כמובן צמצום משמעותי של הטלטלה והזעזוע לעולמם של הילדים, אשר ממשיכים לישון מידי לילה במיטתם, בביתם הקבוע ובסביבתם המוכרת.

החסרונות לעומת זאת, לרוב מתבטאים באספקט של ההורים דווקא- אשר ממשיכים לאורך כל תקופת הנסטינג ללון הן בבית המשותף והן בדירה השנייה, לעיתים ברוטציה עם ההורה השני ולעיתים בדירה שכל אחד מבני הזוג שכר/רכש לעצמו. ההורה הוא שצריך להיות "על מזוודות", כאשר בחלק מהשבוע הוא לן בבית עם הילדים ובחלקו בבית השני.

המקרה של מירב ודן ממחיש את הסדר הנסטינג הנ"ל. הם היו הורים לשלושה ילדים – אורון בן 15, גל בת 12, ועידן בן 5. כ- 6 חודשים לפני הגירושין הם שכרו יחידת דיור בנוסף לדירה שבבעלותם. בהליך הגישור שערכתי ביניהם חילקנו את ימי השהייה של כל אחד מהם עם הילדים, ובימים שמירב היתה אחראית על הילדים היא לנה עימם בבית המגורים המשפחתי, ודן לן ביחידת הדיור, ובימים שדן היה אחראי על הילדים הוא שהה וישן עימם בבית, ומירב לנה ביחידת הדיור השכורה.

תוך כדי הגישור עלו התלבטויות לגבי התקופה בה ימשיכו את ההסדר. לבסוף, ימים ספורים טרם חתימת הסכם הגירושין בני הזוג האריכו בהסכמה את תקופת הנסטינג לשנה נוספת, כלומר בסך הכל מדובר היה בכמעט שנה וחצי של נסטינג ! פרק זמן לא קצר לכל הדעות.

כפי שניתן לראות לכל משפחה יש את הצרכים שלה ומה שנכון עבורה. חשוב שבני הזוג יגיעו לגישור עם ראש פתוח ככל הניתן, ואז ניתן לעיתים להגיע להסדר גמיש ויצירתי שתואם את התא המשפחתי הספציפי וצרכיו.

פערי הכנסות, מוניטין ונכסי קריירה בגירושין

"נכסי קריירה" הוא מושג הבא לשקף שיפור של כושר ההשתכרות במהלך הנישואין. כאשר ישנו פער משמעותי בין ההכנסות ופוטנציאל ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג, וכאשר המצב הוא שכל אחד מהצדדים יוצא אל "היום שאחרי הגירושין" עם פערי הכנסה ויכולת כלכלית שונה, ייתכן והמקרה יצדיק תשלום של פיצוי כספי לצד החלש כלכלית.

כושר השתכרות מורכב מיסודות שונים- יכולת מולדת אישית, ניסיון שנצבר במהלך השנים, מוניטין, השכלה, כאשר כמובן שפעמים רבות חלקם נוצרו לפני הנישואין וחלקם במהלך הנישואין.

כאשר בן זוג הגדיל את כושר השתכרותו משמעותית במהלך הנישואין,  יש לבחון האם ראוי כי ישולם לבן הזוג השני פיצוי בגין כך שהוא לא הגדיל את כושרו הנ"ל, וזאת מתוך מקום של ראיה שוויונית של מסגרת הנישואין ורצון ליצור עד כמה שניתן שוויון גם בעת הגירושין. ההסתכלות על הנישואין הינה כעל מערכת בה יש מאמץ משותף של שני בני הזוג, שניהם נותנים מעצמם למען התא המשפחתי, גם אם כל אחד מהם עושה זאת ע"י לקיחת "תפקיד" אחר על עצמו, וגם אם האחד משקיע יותר בקריירה ובהגדלת הכנסה, והשני משקיע יותר בבית ובמשפחה, ופחות בהעלאת משכורתו.

יצוין כי עד לפני כ- 20 שנים לא הכירו בנכסי קריירה ומוניטין כנכסים ברי איזון בין בני זוג בגירושין, בטענה כי מוניטין הם חלק בלתי נפרד מכישוריו האישיים של אדם, ומכלול תכונות אישיות לא מהווה "נכס" במובן של חוק יחסי ממון בין בני זוג ואין ניתן "למכור" את תכונותיו האישיות של האדם.

ואולם מאז התפתחה הפסיקה בנושא זה, ומזה שנים שיש הכרה בנכסי קריירה ומוניטין כנכסים ברי איזון, ובהתאם לכך אנו רואים כי גישת בתי המשפט כיום הינה כי אין לשלול מבן הזוג האחד את חלקו בפירות נכסי הקריירה של בן הזוג האחר, וזאת בעבור התמיכה והעזרה שהוא העניק לו, כלומר בעבור חלקו של הקשר הזוגי בשיפור כושר השתכרותו.

יש לציין שמעבר על פסקי דין שניתנו בנושא במהלך השנים מעיד, כי אין שיטה סדורה אחת לביצוע החישוב של סכום הפיצוי בגין ההפרש בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.

הנה כמה דוגמאות למקרים בהם נפסקו פיצויים בגין פערי הכנסות ונכסי קריירה:

בתמ"ש 37181/97, שעסק ברווחיו העתידיים של משרד רו"ח של הבעל, פסק כב' השופט גרניט תשלום עיתי ע"ס 4,500 ₪ לחודש למשך כל חייה של האישה, בגין שווי עסקו של הבעל, בנוסף למחצית מכלל הרכוש שנצבר במהלך הנישואין. ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה, וכאשר הגיע הנושא לפתחו של בית המשפט העליון בע"מ 4623/04 הוא פסק סכום חד פעמי של 250 אלף שקלים בגין מוניטין ונכסי קריירה של הבעל, אשר ישולמו לאישה על ידי הבעל ב 3 תשלומים על פני 3 שנים.

בתמ"ש 6990/07 (פסק הדין ניתן בשנת 2009) ניתן פיצוי בסך של 170,000 ₪ לאישה אשר עבדה בעבודות מזדמנות, ומנגד בעלה עבד בעבודה קבועה והכנסתו עמדה על 7,500 ₪ לחודש.

בתמ"ש 6960/05 (פסק הדין ניתן בשנת 2012) דובר על מקרה בו האישה הרוויחה כ 15,000 ₪ לחודש ואילו הבעל הרוויח כ 50,000 ₪ לחודש, מה שהביא את כב' הש' מירז לפסוק לאישה סכום פיצוי של 120,000 ₪ בגין הפרשי כושר ההשתכרות של הצדדים.

בבע"מ 740/08 פלוני נ פלונית אישר בית המשפט המחוזי בדעת רוב, תשלום חד פעמי לאישה שלא עבדה ואין לה כל השתכרות או קריירה נראית לעין, בעוד בעלה השתכר כ- 14,000 ₪ בחודש, פיצוי חד פעמי בגין פערי כושר השתכרות בסך של 200,000 ₪.

בתמ"ש 1933/09 א.ג.א. נ' י.ג.א קבעה כב' השופטת מימון במקרה בו הבעל השתכר 20,000 ₪ לחודש והאישה 12,000 ₪ לחודש, יעביר הבעל לאשה תשלום חד פעמי של 144,000 ₪ בגין הפרשי כושר השתכרות.

בתמ"ש (ת"א) 35944-02-11 פלונית נ' אלמוני, מיום 14.3.13 פסק כב' השופט נפתלי שילה, תשלום חד-פעמי לאישה בסך של 100,000 ₪, כאשר נסיבות המקרה שם היו שהבעל השתכר סך של 17,000 ₪ כשכיר בחברה שהוא בעל מניות בה, ואילו האישה לא עבדה (למרות שהיא אדריכלית בהכשרתה)

פיצוי שלא בדרך של סכום חד פעמי

יצוין כי לפעמים נפסקים ע"י בתי המשפט פיצויים עיתיים- כלומר סכום אשר ישולם מידי חודש במשך תקופה- אולם בתי המשפט פחות אוהבים דרך זו, שכן תשלום עיתי "משמר" את הקשר הכלכלי בין בני הזוג, קשר לא רצוי, בלשון המעטה, ואף עלול להסלים את המצב ביניהם.

דרך נוספת בה פועלים בתי המשפט תחת פסיקת פיצוי כספי, הינה ע"י חלוקת הרכוש בנכסים ספציפיים של בני הזוג בצורה לא שוויונית (כקבוע בסע' 8 (2) לחוק יחסי ממון) וע"י כך מתן מענה לפער בין הצדדים. כלומר נכסי הקריירה נלקחים בחשבון בעת איזון המשאבים, במטרה למצוא פתרון שיעשה צדק או תיקון למצב בו הצדדים יוצאים עם פער אל היום שאחרי הגירושין.

דרך נוספת אשר בה נוקטים לעיתים הינה פסיקת מזונות מוגדלים שיש בהם כדי לצמצם את פערי ההכנסות, כך שבן הזוג הביתי יזכה לשמור על רמת החיים לתקופת זמן מסוימת לאחר הגירושין.

לאור פיתוח הציפיות בנושא זה ע"י בני זוג בגירושין, ראוי וחשוב להדגיש כי בחלק גדול ממקרי הגירושין הנושא אינו רלוונטי, ואין הצדקה לתשלום פיצוי בגין הבדלי הקריירות, ו/או פערי ההכנסות הקיימים בין הצדדים, וזאת לאור העובדה שבין אם בית המשפט נקט בדרך של פיצוי כספי ובין אם הלך בדרך של איזון לא שוויוני של נכסי בני הזוג, הרי שבתי המשפט חוזרים ומדגישים כי הזכות לפיצוי תקום כאשר –

• קיים פער משמעותי בכושר ההשתכרות בין בני-הזוג
• מדובר בנישואין לאורך זמן
• מדובר בבני זוג "שונים" במעמדם התעסוקתי, כך שאחד הוא בן זוג "ביתי" והאחר הוא בן הזוג "הקרייריסטי"

לאור כל זאת חשוב לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ולנסיבותיו הספציפיות. בתחום זה, להבדיל מתחומים אחרים בגירושין, אין עיקרון אחד חד משמעי וגורף שביכולתינו להחיל אוטומטית על כל המקרים.