ארכיון הקטגוריה: סיפורי מקרה גירושין

רקע של דק עץ

הגישור של רונית ואיתי

 

רונית ואיתי, בני 42 ו-44, הורים לשלושה ילדים בני 12, 9 ו-5, ממרכז הארץ, פנו אליי לגישור גירושין לאחר 15 שנות נישואין.
בתחילת התהליך, המתח והכעס ביניהם היו גבוהים מאוד.
רונית כעסה על איתי שהחליט להתגרש למרות שהודתה בפניי בהמשך שגם היא רצתה להתגרש כבר זמן מה אך חששה לקחת זאת צעד קדימה.

הליך הגישור עימם נסב סביב כמה סוגיות עיקריות שהיו במחלוקת:

  1. הגדרת זמני שהייה עם הילדים
  2. חלוקת הרכוש, כולל דירת המגורים, פנסיות וחסכונות
  3. מזונות הילדים

בפגישה הראשונה, רונית דרשה שהילדים ילונו עמה לאורך כל השבוע (מה שהה קרוי בעבר "משמורת מלאה") ושיפגשו את איתי בעיקר בסופ"ש.
היא היתה פגועה רגשית, חששה מהתמודדות עם בית ריק כשהילדים ישהו אצל איתי, ולכן ביקשה הסדר ימים שילך לקראתה משמעותית.
איתי מצדו טען שהוא זכאי לחלוקת ימים שוויונית לגמרי ושהוא יכול להגיע בזמן להוציא את הילדים מהמסגרות החינוכיות, יומיים בשבוע הוא בכלל עובד מהבית וזה יתרון אדיר מבחינתו.

בנושא הרכוש, כל אחד טען שהוא זכאי ליותר מ-50% בשל תרומתו הייחודית לנישואין…

רונית טענה שהיא זכאית ליותר מ-50% מהרכוש בגלל:

  1. קריירה: היא ויתרה על קידום משמעותי בעבודתה כדי לטפל בילדים, מה שפגע בפוטנציאל ההשתכרות שלה לטווח ארוך.
  2. עבודות הבית: היא נשאה ברוב עול הטיפול בבית ובילדים, מה שאפשר לאיתי להתקדם בקריירה שלו.
  3. ירושה: חלק מהכסף ששימש לרכישת הדירה הגיע מירושה שקיבלה ממשפחתה.
  4. השקעה בשיפוץ: היא השקיעה זמן רב בשיפוץ ועיצוב הבית, מה שהעלה את ערכו, והיא מחוברת אליו רגשית ולא רוצה למכור אותו.

איתי, מצדו, טען שהוא זכאי ליותר מ-50% מהרכוש כי:

  1. הכנסה גבוהה: הוא הרוויח משמעותית יותר לאורך הנישואין, מה שאפשר את רכישת הנכסים ותשלום החזר משכנתא גבוה במשך שנים.
  2. השקעות מוצלחות: הוא ניהל את ההשקעות המשפחתיות, שהניבו תשואות גבוהות וסייעו לבני הזוג לחיות ברמת חיים גבוהה.
  3. נכס עסקי: הוא הקים עסק במהלך הנישואין שתרם משמעותית להכנסה המשפחתית כאשר מכר אותו ברווח נאה.
  4. חובות: הוא לקח על עצמו הלוואות גדולות לטובת המשפחה, שעדיין לא נפרעו במלואן.

במהלך הפגישות עבדנו על:

  1. שיפור התקשורת ביניהם- על ידי זה שבראש ובראשונה כל צד יאפשר למשנהו לדבר בלי לקפוץ לתוך דבריו.
    הסתבר שזו היתה הפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה שהם ממש הקשיבו לעמדתו של הצד השני…
  2. זיהוי האינטרסים האמיתיים של כל צד, כמו גם האינטרס המשותף הראשון במעלה- הילדים.
  3. הגדרת צרכי הילדים כיום ובעתיד לכשיגדלו.

לאחר כ 3 פגישות, חל שיפור משמעותי !. רונית ואיתי החלו להקשיב זה לזו ולהבין את נקודות המבט השונות.
הגישה של שניהם הפכה קצת רכה יותר..

עזרתי להם להבין שלמרות הטענות של כל אחד המקרה שלהם הוא ממש "קלאסי" מבחינת החלוקה השוויונית הקבועה בחוק.
הראיתי להם בנוסף, עד כמה חלוקה שווה של הרכוש תהיה הוגנת עבור שניהם כי כל אחד מהם נתן מעצמו את המכסימום במהלך הנישואין, ואין שום סיבה והצדקה להשחיר רטרואקטיבית את השנים הטובות שהיו להם יחד, שהניבו פירות משובחים בדמות 3 ילדים. בנוסף, הדגשתי את החשיבות של יציבות כלכלית לשניהם לטובת הילדים, כי הרי אם בית אחד יקרוס זה ישפיע במישרין על הבית השני כך שזה אינטרס משותף ששניהם "יעמדו על הרגליים".

בסופו של דבר, ההבנה שחלוקה שווה תאפשר להם להתקדם בחייהם ולשמור על יחסים תקינים למען הילדים, הובילה אותם להסכמה על חלוקה שווה של הרכוש, אולם כל אחד בא לקראת השני בדבר שהיה חשוב לו- איתי נתן לרונית זכות ראשונים לרכוש ממנו את חלקו בדירה. רונית ויתרה על דרישתה לחלוקה לא שוויונית של ימי השהייה.

בנוסף, גובש הסדר מזונות גמיש שלקח בחשבון את גילאי הילדים, את משכורתה העתידית של רונית שהתכוונה להגדיל את שעות עבודתה, ועוד כמה אלמנטים ייחודיים להם.

בסופו של דבר, לאחר כ-6 פגישות, הם הגיעו להסכם גירושין מקיף ומלא !

ההסכם אושר בבית המשפט, ורונית ואיתי יצאו מהתהליך אחרי חודשיים וחצי בלבד, עם תחושת הקלה, הרגשה שיש להם הסכם טוב ביד שלקח בחשבון את הצרכים של שניהם, ומעל לכל של ילדיהם.

המקרה של רונית ואיתי ממחיש כיצד גישור בהובלת מגשר/ת מנוסה, יכול להפוך מצב קונפלקטואלי להסכם הוגן המיטיב עם שני הצדדים.

אם החלטתם להתגרש, עיצרו רגע לפני שאתם רצים לבית המשפט "לפתוח תיק". אני מזמינה אתכם להגיע לפגישת "ראשית גישור" ללא התחייבות בכדי להבין יחד מה נדרש במקרה שלכם בכדי להגיע להסכם גירושין.

צרו קשר ונתאם: עידית 054-4806911

 

רקע אדום עם עיגולים בצבע אדום

הגירושין של גלית ואסף

צילום של דף ראשון בהסכם גירושין

גלית ואסף היו הורים ל 3 ילדים מעיר במרכז הארץ.

הם הגיעו אלי לאחר שאסף הודיע לגלית שהוא רוצה להתגרש.

אחרי שנים בהם הנישואין שלהם קירטעו וצלעו, כהגדרתו, הגיע הזמן לחיות. לא חיים לנצח. בטח לא במדינה שלנו הוא אמר, ואני רוצה לחיות. גלית אמא משקיענית, אבל כבני זוג אנחנו כבר לא טובים אחד עבור השני. פעם התאמנו. היום כבר לא. ומאז 7 לאוקטובר אני פשוט לא יכול להתעלם יותר מכך שהחיים עלולים להיות קצרים, ולא מתאים לי יותר לחיות ב"חצי כוח" אסף אמר. אני רוצה לחיות במלוא מובן המילה. לבלות, להנות, לנסוע, לטייל, הכל. אבל גלית היא בדיוק ההיפך ממני היא מעדיפה את הבית, את הילדים, היא תמיד עייפה וכמעט אף פעם היא לא בעניין של לצאת לקפה או בירה בערב רק שנינו או עם חברים. אם זה תלוי בה כל היום היא תתעסק בלו"זים ותכנונים של הסעות לחוגים של הילדים… אני כבר עייף מזה והבנתי שזאת גלית והיא כבר לא תשתנה, וזה סבבה אבל לא בשבילי, הוא המשיך במונולוג הארוך, שלא היה ספק שנאמר בכאב, אבל כשהבטתי על גלית שרק הקשיבה בשקט, כאב לי גם לראות את פניה.. אחרי עוד משפט או שניים הוא סיים ופניתי אני אל גלית ושאלתי אותה מה היא תרצה לומר, ואיך היא מרגישה. דמעות זלגו מעיניה והיא אמרה "אם זה מה שהוא רוצה זה מה שיהיה אני לא אעמוד בדרכו. זה לא שאני מאושרת בנישואין האלו, שבהם הוא לא רואה אותי ואת מה שאני צריכה, אבל אני לא בעניין להתחיל לפרט על כך אנחנו לא בטיפול זוגי. היינו כבר וזה היה מיותר לגמרי". היא חתכה לתכל'ס שהפתיע אותי. "אני אשתף פעולה אני לא נשארת במקום בו לא רוצים אותי ולא טוב גם לי" היא חזרה על דבריה.

מאחר וכך, אכן קפצנו אל הפרקטיקה תוך זמן קצר מתחילת הפגישה.

עברתי איתם על כל הנושאים שבהם נצטרך לקבל החלטות בגישור, ובתום הפגישה נתתי להם רשימת מסמכים ונתונים להעביר לי, דוח אקסל למלא לגבי הוצאות הילדים והבית, תלושי שכר ועוד.

לאחר כשבוע התחלנו את הליך הגישור בפגישות נפרדות שלי עם כל אחד מהם.

ובפגישות הנפרדות- כתמיד- רואים שלכל מטבע יש שני צדדים.

הסתבר שאכן כבר שנים הם מנהלים חיים מקבילים שלא כל כך נפגשים.

העבודה של אסף היתה תובענית מאוד מבחינת השעות, וגלית נשאה עליה את כל הנטל בנוגע לגידול הילדים ללא יוצא מהכלל "אז הוא מתפלא שאני מתעסקת בלו"זים כל היום ?" היא ספק שאלה ספק אמרה לי בכעס וכאב גם יחד במהלך הפגישה איתה. "אני כבר שנים מתפעלת את כל העניינים הקשורים בשלושת הילדים לחלוטין לבד. לאסיפת הורים אחת הוא לא הגיע !. הבכור שלנו מסיים כיתה ו' ואסף לא פגש מעולם את המחנכת שלו וגם לא את הקודמת ! "

עברנו על כל נושא ונושא ורשמתי לי את עמדתה ורצונותיה של גלית בכל נושא, ובהמשך בפגישה עם אסף כבר יכולתי לקבל תמונה יותר מלאה לגבי מה הם רואים דיי דומה ומנגד באיזה נושאים יש פערים עליהם נצטרך לגשר.

לאסף היה חשוב להכניס סעיף ספציפי לגבי גמישות מירבית בנסיעות שלו לחו"ל, מה שהתקבל בהסכמה חלקית בלבד מצד גלית בעיקר עקב העלויות הנלוות לימים נוספים של הילדים עימה. "שלרגע לא תבינו אותי לא נכון " היא אמרה לי ולאסף אני מבחינתי מוכנה שהילדים יהיו אצלי כל השבוע אבל יש לכך עלויות אז אם אתה רוצה הרבה נסיעות בשנה, חייב להיות תשלום על כך אחרת אני לא אעמוד בעלויות האלו לבד וזה גם לא הוגן שזה יהיה גם אם אוכל לעמוד בכך" אסף הסכים לכך מתוך הבנה שאכן גובה ההוצאות עבור חשמל, מים, מזון וכדומה, הן פונקציה של היקף השהייה של הילדים באותו בית. ולכן יש לשלם על כך.

בסופו של דבר נדרשו לנו כ 3.5 חודשים בהם קיימנו 4 פגישות נפרדות ועוד 2 משותפות כדי לסיים את התהליך. בפגישה האחרונה גלית ואסף חתמו על הסכם גירושין שסיים את כל העניינים שעמדו ביניהם.

הגשנו את ההסכם לבית המשפט לענייני משפחה, ואחרי שבוע הם כבר התיצבו בבית המשפט לאשר את ההסכם ולתת לו תוקף פסק דין, וכל שנותר היה להסדיר את הגט בביה"ד הרבני.

תמיד בסיום תהליך אני שואלת את עצמי בלב, מה אני מאחלת ספציפית לכל אחד מהצדדים, חוץ מאיחולי בהצלחה המתבקשים כמובן.  לאסף איחלתי שימצא איך להגשים את החופש שלו בצורה הנכונה עבורו, עם בת זוג שתקבל את הצרכים שלו ותתאים לו, ולגלית איחלתי בליבי שתמצא בן זוג שיעריך את כל הטוב שבה, ייהנה מזה שיש מי שיודעת "לתקתק" עניינים אבל גם ידע לקחת את המושכות ולהקל עליה כדי שיישארו לה אנרגיות גם עבורו.

 

 

 

 

אוירון נייר בצבע צהוב תקוע בגדר על רקע שמיים כחולים

מיני גישור של גלי ודניאל

 

"אנחנו גרים בנפרד כבר 3 שנים, וגם עשינו בזמנו גישור" גלי אמרה לי כבר בתחילת שיחת הטלפון בינינו "אבל בפועל לא התקדמנו עם ההסכם, כלום לא זז במשך 3 שנים ואנחנו צריכים עזרה לסיים כבר את הכל"

הופתעתי ! הם הפרידו בזמנו את הרכוש ויש להם הסדרי שהייה, אז למה לא לחתום על ההסכם במשך 3 שנים?… "כי היו כמה דברים שלא נסגרו בינינו, והמגשר לא קידם את זה, ולא עזר לנו, כל פעם שלח אותנו למצוא פתרונות לבד ובסוף התייאשנו והנחנו לזה" גלי סיפרה, "וככה עברו 3 שנים ואנחנו עדיין נשואים למרות שכבר מזמן לא ביחד!"

תקפצו איתי במהירות 3 חודשים קדימה– גלי ודניאל חתמו על הסכם הגירושין לפני פסח, אישרו אותו בפני בית המשפט לענייני משפחה שנתן לו תוקף פסק דין, וכעת מחכים למועד הגט שיתקיים בקרוב בבית הדין הרבני.

איזה כייף היה לקרוא את מה שגלי רשמה לי היום:

משוב של לקוחה בתום תהליך גישור לגירושין

הגישור של אבי וניצה

הפעם אני רוצה לספר לך על אבי ואישתו ניצה (שמות בדויים המקרה אמיתי), אשר סיימו לפני ימים ספורים הליך גישור גירושין אצלי.

אחרי מעל 15 שנים ביחד, הם החליטו להיפרד. אמנם ניצה דחפה לכך יותר, אבל בפגישה נפרדת איתי אמר אבי בגילוי לב, שכבר כמה שנים שהנישואין מקרטעים וזה בלשון המעטה.

בין השורות הוא הודה, שלאשתו פשוט היה האומץ שלו לא היה, להרים את הדגל ולהגיד אני רוצה להתגרש. זה נגמר.

כמובן ההבנה הזו לא הפכה את זה לקל יותר. גירושין הם החלטה כה קשה. עם כל כך הרבה דילמות. עם הבדלים בגישות, עם צרכים שונים ואף מנוגדים.

שניהם רצו לסיים יפה, ומעל הכל- לשמור על טובת הילדים, אבל כל אחד מהם הגדיר אחרת מהי "טובת הילדים"…

הם השקיעו הרבה זמן ואנרגיות לגישור, והם נדרשו להתגמש מחשבתית, להתעלות מעל הדברים הקטנים, ובמקרה הזה- מעל דבר גדול- האגו ! והרי כולנו בני אדם. זה לא פשוט.. אבל – הזוג הזה הצליח בענק. והיו כאן אתגרים ! הנתונים שלהם לא היו שגרתיים, ניצה הרוויחה יותר מאבי, ולכן באופן מתבקש עלתה השאלה-מה לגבי המזונות? האם זה יהיה מקרה בו האישה תשלם מזונות-ילדים לבעל?

אחרי בחינת אפשרויות רבות, וחיפוש אחר פתרונות יצירתיים ששניהם יחיו איתם בשלום,

החלטנו שניצה תשלם אחוז גבוה יותר של הוצאות החינוך והרפואה, ובכך תבוא לידי ביטוי העובדה שהיא מרוויחה יותר מאבי.

בשביל פתרון כזה שניהם היו צריכים להתגבר על רגשות ומטענים, ולהפנים שאין פה פתרון ששניהם יהיו מאה אחוז מרוצים ממנו ! כי ניצה טענה שאם אבי היה משקיע יותר בקריירה ומתקדם כפי שהיא עשתה, הוא היה מממש את פוטנציאל השכר שלו שאמור היה להיות גבוה בהרבה משלה !. אבי מנגד טען- שבזמן שניצה פיתחה קריירה הוא השקיע שעות בבית ובילדים כי מישהו צריך היה להיות שם.. כמובן שניצה התקוממה- איך אתה מעז לומר שלא הייתי עם הילדים ? אני זו שהיתה שם כל אחרי צהריים עם הילדים, אני זו שבישלה להם ואני זו שהוצאתי מהגן ! העלבון היה ניכר על פניה ובדמעות בעיניה..למה אתה מציג אותי באור כזה ?!

הפגישה הסתיימה בטונים צורמים…

לפני שיצאו ממשרדי ביקשתי שכל אחד יקח נשימה ויחשוב גם על הדברים שנאמרו וגם על הפתרונות שהעליתי.

הם חזרו אלי אחרי 4 ימים לפגישה נוספת. זו היתה הפגישה בה הגענו להסדר מלא, כולל לגבי המזונות.

הם פשוט החליטו שיהיה הסכם ויהי מה ! בשביל עוד כמה מאות שקלים לכאן או לכאן אף אחד מהם לא היה מוכן – ובצדק ! – ללכת לבית משפט.

לפעמים עדיף להיות חכם יותר מאשר צודק !

את ההצעה שלי לחלוקה לא שוויונית של חינוך ורפואה שניהם קיבלו אחרי שדייקנו עוד קצת את האחוזים שכל אחד ישלם. הכנסנו גם סעיף שקבע שבעוד שנתיים הם יבחנו שוב את פער ההכנסות ביניהם ואם ישתווה- גם יתחילו לשלם בשווה חצי בחצי את חינוך ורפואה.

לפני שבועיים הסכם הגירושין נחתם. שלשום הם אישרו אותו בבית המשפט לענייני משפחה וההסכם קיבל תוקף פס"ד. כל שנותר להם הוא להתגרש בביה"ד הרבני.

בימים האחרונים שניהם כתבו לי מילות תודה מרגשות מאוד ! ברמה של דמעות שהיו לי הפעם בעיניים.

הנה המילים שכתב לי אבי ולאחר מכן מה שכתבה ניצה:

משוב לקוח

 

 

 

 

 

 

 

 

 

משוב לקוח

 

 

 

 

 

 

 

 

 

משוב לקוחה

 

תמונה למאמר המשא ומתן הייחודי של צאלה

המשא ומתן הייחודי של צאלה

תמונה של חמישה תפוחים שאחד מהם בצבע שונה מהשאר

אני נותנת את כל כולי בכל תהליך בו אני מטפלת, בין אם זה גישור ובין אם זה מו"מ, בין אם זה עריכת צוואה או הסכם ממון או יפוי כוח מתמשך וכיוצ"ב.
כל הליך מקטן ועד גדול.
המשוב של צאלה (שם בדוי למניעת זיהוי) מילא אותי אושר ממש, כי הוא זיקק את אחד הדברים שהכי חשוב לי כשאני פועלת למען לקוחותיי.
שהלקוח יבין שבאמת אכפת לי ממנו (וזה נכון לחלוטין) וששביעות הרצון שלו והצלחת התהליך שלו= הצלחה שלי.
ולכן כאשר במשוב כתוב- "סמכתי מאוד שאת מייצגת אותי ואת האינטרסים שלי בצורה הטובה ביותר ולא רק על מנת "לצאת לידי חובה"– זה אושר עבורי.
כמו גם "ניהול מו"מ עם הצד השני בצורה טובה מהירה ואפקטיבית" וגם- "מתן הסברים מקיפים על התהליך לרבות יתרונות וחסרונות בנוגע לסעיפי ההסכם". זה הכל- בול.
צריך להבין, בני זוג מחליטים להתגרש ומגיעים אל עו"ד או מגשר ומפקידים בידיו את המו"מ/הגישור, את עיצוב החיים שיהיו להם אחרי הגירושין. זה לא מובן מאליו לבטוח באדם שלרוב רק הכרת לאחרונה (העו"ד/מגשר) ולהקשיב לעצותיו והמלצותיו, לתת לו להוביל את התהליך לפעמים בניגוד למה שהאדם חושב שנכון לו.
תודה על הזכות שיש לי לעזור לאנשים בשלבים הללו. תודה על שאנשים יודעים להעריך. תודה על שאני מסתכלת רק ישר, לעולם לא נוטה ימינה או שמאלה, והכל במטרה לעזור לאנשים לצלוח את התקופה הכה-לא-קלה שהם עוברים, ולצאת אל היום שאחרי עם אוויר בריאות, וכוח לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה.

ועכשיו כמה מילים על המקרה עצמו-

היא פנתה אלי דרך מכרה משותפת. בעלה הגיש בקשת ישוב סכסוך, לקח עו"ד, והודיע שמתגרשים.
זה נחת עליה כרעם ביום בהיר.
היא הייתה צריכה לעכל, להבין מה עושים מכאן, איך ממשיכים, מה היא בכלל רוצה, האם להילחם על הנישואין… 20 שנים ביחד 4 ילדים, זה לא הולך ברגל…
קיבלתי פנייה מטעם העו"ד של הבעל והמו"מ התחיל. גירושין. חד משמעית.
אוקי, נמתין להעברת מסמכים, נתקדם תוך כדי תנועה אמרתי לה. חודש קדימה אל תוך המו"מ הבעל פיטר את העו"ד שלו (!). ההסכם שלך מקובל עלי הוא אמר לי. אני לא רוצה ללכת בקו המיליטנטי של העו"ד שלי. אלו ילדיי, הלקוחה שלך היא אם-ילדיי ואני מסרב לקחת חלק במשחק לוחמני.
וואו הופתעתי. הסברתי שאני לא יכולה לשמש בתפקיד מגשרת מאחר ואני מייצגת את אשתו. זה בסדר הוא אמר נראה לי שאת הוגנת ואני גם אתייעץ עם העו"ד שלי תוך כדי ואראה לה את ההסכם לפני החתימה.
חודש וחצי נוספים חלפו, ההסכם נחתם בסוף החופש הגדול, ולאחר מכן אושר בביהמ"ש לענייני משפחה.
האופן בו התנהל התהליך בפניי ממש לא מובן מאליו. יחידי סגולה הם אלו שמסוגלים לבוא ולהגיד העו"ד של אשתי הוגנת ואני מקבל את מה שהיא הציעה.
אני מאחלת למרשתי, וגם לבעלה-לשעבר, הצלחה כל אחד בדרכו הנפרדת ושתמיד יזכרו שיש להם יכולת להידבר, להבין אחד את השני ולהגיע להסכמה, כי אחרי הגירושין מתחילים החיים האמיתיים, וגם שם פעמים רבות אינספור, נדרשים שני ההורים למצוא פתרונות שמגשרים על הבדלי גישה או חילוקי דעות כאלו ואחרים.

בהצלחה !

 

 

 

 

 

 

 

תמונה של גבר ואישה לוחצים ידיים למאמר ההסכם של שרון וגל

ההסכם של שרון וגל

היא פנתה אלי דרך מכרה משותפת. בעלה הגיש בקשת ישוב סכסוך, לקח עו"ד, והודיע שמתגרשים. זה נחת עליה כרעם ביום בהיר. היא היתה צריכה לעכל, להבין מה עושים מכאן, איך ממשיכים, מה היא בכלל רוצה, האם להילחם על הנישואין… 20 שנים ביחד 4 ילדים, זה לא הולך ברגל…

קיבלתי פנייה מטעם העו"ד של הבעל והמו"מ התחיל. גירושין. חד משמעית. אוקי, נמתין להעברת מסמכים, נתקדם תוך כדי תנועה אמרתי לה.

חודש קדימה אל תוך המו"מ הבעל פיטר את העו"ד שלו (!).
ההסכם שלך מקובל עלי הוא אמר לי. אני לא רוצה ללכת בקו המיליטנטי של העו"ד שלי.

אלו ילדיי, הלקוחה שלך היא אם-ילדיי ואני מסרב לקחת חלק במשחק לוחמני.

וואו הופתעתי. הסברתי שאני לא יכולה לשמש בתפקיד מגשרת מאחר ואני מייצגת את אשתו. זה בסדר הוא אמר נראה לי שאת הוגנת ואני גם אתייעץ עם העו"ד שלי תוך כדי ואראה לה את ההסכם לפני החתימה.

חודש וחצי נוספים חלפו, ההסכם נחתם בסוף החופש הגדול, ולאחר מכן אושר בביהמ"ש לענייני משפחה.

האופן בו התנהל התהליך בפניי ממש לא מובן מאליו. יחידי סגולה הם אלו שמסוגלים לבוא ולהגיד העו"ד של אשתי הוגנת ואני מקבל את מה שהיא הציעה.

אני מאחלת למרשתי, וגם לבעלה-לשעבר, הצלחה כל אחד בדרכו הנפרדת ושתמיד יזכרו שיש להם יכולת להידבר, להבין אחד את השני ולהגיע להסכמה, כי אחרי הגירושין מתחילים החיים האמיתיים, וגם שם פעמים רבות אינספור, נדרשים שני ההורים למצוא פתרונות שמגשרים על הבדלי גישה או חילוקי דעות כאלו ואחרים.

בהצלחה !

 

תמונה למאמר הגישור של זוהר ונתן, שני אנשים מותשים עומדים גב אל גב

הגישור של זוהר ונתן

"אתה לא נחוץ כאן " זוהר אמרה לו. "לו"- זה לנתן, בעלה מזה 20 שנים.

והוא נעלב. נפגע עד עמקי נשמתו. והאמת, אני ריחמתי עליו.. אחרי שנים ארוכות יחד לשמוע משפט כל כך קר ואכזרי… אגרוף לבטן, או כמו שנתן הגדיר זאת- סכין בלב….

במשך שעה וחצי הוא סיפר לי בדמעות שהוא נתן את כל כולו למשפחה, עבד עד שעות מאוחרות ובזכות זה הם הצליחו לרכוש פנטהאוז גדול, אמנם עם משכנתא אבל קטנה יחסית, ועכשיו כשנראה היה שאפשר קצת להישען לאחור ולהוריד את הרגל מהגז כי הילדים גדלו, פתאום זוהר הטילה את הפצצה הזאת שהיא רוצה להתגרש.

כשישבתי עם זוהר לפגישה נפרדת תוך כמה דקות היא שפכה את הלב וסיפרה את הצד שלה…שנים אני זקוקה לעזרה שלו, שנים שאני מג'נגלת מיליון כדורים באוויר והוא לא רואה אותי, היא אמרה.. כמה פעמים ביקשתי שיקח על עצמו חלק מהנטל בבית ועם הילדים, אבל אין עם מי לדבר. את יודעת, היא הוסיפה, שהבכור שלנו בן 17 ונתן לא היה אפילו פעם אחת בכל שנות הלימודים שלו, באסיפת הורים?… היום כשאני רוצה להתגרש נתן פתאום התעורר… פתאום מכין להם סנדביצ'ים לבית ספר… פתאום הוא מדלג בבית בין דבר לדבר כדי שאני אשים לב שהוא משקיע ונותן מעצמו… מצטערת. זה מאוחר מידי. אחרי שנים שעשיתי הכל לבד והוא התעלם מההפצרות שלי לעזרה- היום אני עושה את הכל בעיניים עצומות…. והוא באמת לא נחוץ בבית. האמת היא שהוא רק מפריע לי. אני כבר לא מי שהייתי בגיל 25 כשהתחתנו.. אני מותשת, ואני גם מבינה כמה דברים שלא הבנתי בגיל צעיר… אני גם זקוקה לדברים אחרים.. לא השקענו במשך השנים בזוגיות, האהבה בשלב מסויים התאדתה לה, ולא נשאר כלום בינינו… אנחנו יושבים לפעמים שעות על הספה בסלון ולא מסוגלים להחליף מילה.. אין לנו על מה לדבר אפילו.. חוץ מעל הילדים…

אז די. חיים פעם אחת. ואני רוצה לחיות !
אחרי דמעות רבות, מספר פגישות, הרבה טיוטות, הם חתמו על הסכם הגירושין.
פגשתי את נתן במקרה לפני כמה ימים. חלפו 3 שנים מאז התהליך שלהם. נתן נראה מאושר ממש ! הסתבר שהוא עבר טיפול שעזר לו להשלים עם פירוק התא המשפחתי שלו ושל זוהר. טיפול ארוך וקשה בו הוא התעמת, לדבריו, עם הרבה דפוסים שלו שחיבלו לו במס' תחומים בחיים, ולא רק בנישואין לזוהר.

כיום נתן בזוגיות פרק ב ! אני מאושר הוא הכריז בפניי. הסתכלתי על פניו המחייכות- והאמת? – האמנתי לו (:

 

 

תמונה של קסת דיו למאמר שלושה הסכמים נחתמו באותו שבוע

3 הסכמים נחתמו באותו שבוע

כסת דיו עם עט נובעיש תקופות בהן פתאום "נפתח משהו", וגישורים שהתנהלו בעצלתיים ואף היו מעט תקועים, פתאום מגיעים אל סיומם, והסכם הגירושין נחתם.

ככה היה בשבוע האחרון, בו 3 גישורים הסתיימו במקביל ובחתימת הסכם.

על הגישור הראשון שהסתיים- אני עוד אכתוב בנפרד.  זה היה תהליך לא פשוט בכלל- היו אינספור מכשולים ומהמורות בדרך עד שהצלחנו לגבש את כל ההסכמות. המקרה שלהם כל כך נכנס לי ללב… אני מאושרת בשבילם על שהצליחו להתעלות על עצמם ולחתום על הסכם. זה היה הכי לא מובן מאליו שאפשר !

הגישור השני הסתיים לא פחות ולא יותר- בשעה 21 בלילה, אז הם חתמו על ההסכם בפניי, אחרי 5 חודשי גישור… בין לבין הם דיברו ביניהם.. לפעמים זה עזר לפעמים להיפך… "אנחנו לא בטוחים אם רוצים להתגרש, אבל כן רוצים להסדיר את הכל מראש למקרה ש…" הם אמרו לי כמה פעמים לאורך הדרך.

כל פגישה היתה ארוכה… בין לבין עשרות שיחות שלי עם כל אחד מהם, התכתבויות במייל ובוואטס אפ למכביר.. אבל בסוף עשינו זאת ! הגענו להסכמות סופיות בניסוח מוסכם על שניהם !

ובפגישה האחרונה הם חתמו על ההסכם

מה שאני הכי הכי מאחלת להם- שההסכם יישאר במגירה ולא יצטרכו להוציא אותו ממנה לעולם.

הסכם הגישור השלישי נחתם ממש הבוקר, אחרי כמעט שנה של תהליך. שנה היא זמן לא קצר כלל, ובטח תשאלו למה זה לקח כל כך הרבה? האם היתה איזו מורכבות משפטית או משהו חריג ושונה מזוגות אחרים? אז האמת היא שלא. לא היתה מורכבות משפטית. אבל כן היו דילמות, בעיקר בענייני הסדרי השהייה אל מול אילוצי העבודה של שני ההורים. ויחד עימם דילמות בענייני מזונות הילדים שהינם ממש צעירים במקרה זה.

אני שמחה שבני זוג הצליחו להתגמש כל אחד מכיוונו (ובאמת שניהם התגמשו) בכדי למצוא יחד את הדרך לסיים בהסכם, ולהימנע מהליך משפטי.

לפני שיצאו ממשרדי אמרתי להם – חתמתם, שימו הכל מאחוריכם. החיים האמיתיים מתחילים אחרי ההסכם. עכשיו עליכם להתמקד בלהיות זוג הורים לילדים שלכם, כי מבחינתם זה שאבא ואמא גרושים לא משנה את העובדה שעבורם אתם לנצח- אבא ואמא.

אז זה מה שקרה במשרד שלי בימים האחרונים.

עמוס, מורכב, מלא באמוציות ומטענים של כל הצדדים, אך גם מספק מאוד וממלא אותי בתחושת שליחות גדולה על שאני עושה בדיוק את מה שהתחייבתי לעצמי לעשות- לעזור לזוגות שהחליטו להתגרש, לסיים את הדברים בצורה מוסכמת ומשותפת, במינימום נזקים ומינימום מלחמות ומאבקים.

תודה על הזכות לעזור במקומות לא פשוטים ולהושיט יד למי שצריך.

עידית.

הגירושין של דנה ואריק

תמונה של הסכם גישור לגירושין חתום

כידוע אלפי זוגות מתגרשים מידי שנה, אולם הליך הגירושין שונה מאוד מזוג אחד למשנהו.
יש כאלו שפונים לערכאות משפטיות ובוחרים לריב ולהתכתש שם עד כילוי רוב כספם, בריאותם וזמנם…
ויש כאלו שבוחרים לפנות לגישור. להגיע להסכם גירושין. הדרך המייטבית כידוע !
בקרב אלו- ישנם זוגות אשר מגיעים אלי ב"תחילת הדרך", זמן קצר לאחר קבלת ההחלטה להתגרש, הם עדיין גרים יחד, מתלבטים מתי ואיך להתקדם ולספר לילדים, לא סגורים עדיין אם למכור את הדירה כיום או כשהילדים יגדלו, האם לאזן זכויות פנסיוניות לפי החוק או בדרך אחרת, ותוך כדי הגישור הדילמות מקבלות מענה ותשובה, ומתקבלות החלטות.

אבל ישנם גם זוגות כמו דנה ואריק (שמות בדויים למניעת זיהוי) אשר פנו אלי 4 חודשים אחרי הפרדת המגורים ביניהם. כן כן הם הצליחו להסכים ישירות ביניהם על עיקרי הפרידה- מי יצא מהבית, איך נכון להתנהל ביומיום, גם ברמת הכספים וההוצאות של הילדים והבית, גם ברמת הסדרי שהיה וחלוקת ימים, והם למעשה עשו משהו שרוב הזוגות לא מסוגלים לעשות- הם שאלו את עצמם מה נכון להם. כי הרי מי מכיר יותר טוב מהם- את עצמם ואת ילדיהם. אפילו שהם מתגרשים, זה נכון, ועדיין- במשך 20 שנים הם חיו יחד, גידלו 3 ילדים, הם מכירים הכי הכי טוב אחד את השני, ויש להם אינטרס משותף חזק מכל- שניהם רוצים בראש ובראשונה לדאוג לטובת הילדים שלהם.

אז ברור לכם שהם הגיעו אלי להליך קצר וממוקד שבו דייקנו את ההסכמות, קיבלנו החלטות אחרונות שנותרו פתוחות ביניהם, ובפגישה השלישית- הם חתמו על הסכם הגירושין !

אני מאחלת להם מכל ליבי שהתקשורת הטובה ביניהם תמשיך, ושתמיד יזכרו שמעל לכל נמצאים שלושת ילדיהם, אשר זכו באמא ואבא שגם את הגירושין עושים יחד ובהסכמה. הילדים האלו מקבלים דוגמא חיה לכך שאפשר להיפרד בצורה מכובדת והסכמית גם כשיש חובות ומחלוקות, ולא את הכל רואים עין בעין.

מאמר הגישור של עדי ואסף

הגישור של עדי ואסף

"גישור הוא תהליך קשה ומורכב.. אין צד מרוצה/מנצח.. בפרט כשיש ילדים ברקע אין לצפות לצאת בתחושת אופורייה כי אם הקלה מסויימת בלבד…"

איזו הסתכלות נכונה וריאלית על הדברים, אשר כתב לי אסף זמן קצר אחרי שהוא ואישתו עדי סיימו את הליך גישור גירושין.

ההסתכלות הזו היתה יכולה להועיל להרבה זוגות שמגיעים אלי עם ציפיות שהינן לפעמים מנותקות מהמציאות. התפקיד שלי במקרים כאלו לא קל… עלי לחבר את הדברים לקרקע… לאנשים קשה להכיר בכך שבגירושין לא בוחרים בין אופציה אחת טובה לבין אחרת עוד יותר טובה. ההיפך הגמור. עצם פירוק הבית ופיצול התא המשפחתי לשניים הוא כבר אופציה אליה בני הזוג הגיעו בלית ברירה, ולא כי היא היתה הטובה ביותר עבורם. עכשיו צריך למזער נזקים, למצוא פתרונות ששני הצדדים מסוגלים לחיות איתם בשלום, והכי חשוב- לזכור ששניהם נשארים זוג הורים לילדים שלהם גם אחרי שהם כבר מזמן לא זוג.

עדי ואסף היו הורים ל 2 ילדים בגיל העשרה. לשניהם זו היתה זוגיות פרק ב והם היו בשלהי העשור החמישי לחייהם. כאשר הם נישאו זה לזו 15 שנים קודם היתה להם ציפייה שהפעם זה לתמיד. חלק מהקושי בגישור שלהם נבע מהצורך להתמודד, בייחוד מבחינת עדי, עם החלום ושיברו. הרגשות והמטענים הם שגרמו לתהליך להתארך, ועדי כמה וכמה פעמים שינתה את דעתה לגבי הסכמות שנראה היה כי כבר היו סגורות ומגובשות. היא התקשתה להשלים עם פירוק הנישואין על אף שהודתה בפניי בפגישה נפרדת שגם היא לחלוטין חושבת שהזוגיות הגיעה לקיצה עבורם.

בסופו של יום עדי רכשה את הדירה המשותפת מאסף. הם איזנו את הסכומים בחשבונות הבנק ובקרנות ההשתלמות, אך החליטו להשאיר לכל אחד את קרן הפנסיה שלו.

על אף שעדי התנגדה בתחילת הגישור לפתיחת חשבון הוצאות משותף לשם מימון הצרכים וההוצאות של הילדים, בסופו של דבר היא הודתה שגם לדעתה זה פתרון טוב וקל לתפעול עבורם. לפני חתימת הסכם הגירושין הם פתחו חשבון משותף חדש, ללא מסגרת אשראי, כך שלא ניתן יהי ליצור בו יתרת חובה. הם הזמינו 2 כרטיסי אשראי- אחד לכל אחד מהם, והעבירו את כל הוראות הקבע של החוגים, תנועת נוער וקופת חולים, לחשבון הזה.

לפעמים מה שצריך זה קצת להתרחק מהדברים, בכדי להיות מסוגלים לראות אותם בפרספקטיבה הנכונה. נראה לי שזה מה שעזר כאן- להגיע להסכם.