מירב ודן היו הורים לשלושה ילדים – אורון בן 15, גל בת 12, ועידן בן 5. הם גרו באזור המרכז בדירה בבעלותם, לדן היה עסק עצמאי בתחום השיווק ומירב היתה שכירה בהייטק. אחרי 17 שנים יחד הם החליטו כי דרכם המשותפת הגיעה אל סיומה. על פניו מדובר היה בזוג דומה לזוגות רבים אחרים אשר ביניהם גישרתי בכדי לסגור את כל קצוות הגירושין, אולם אצל מירב ודן היה דבר אחד ייחודי ושונה ממרבית הזוגות- הם החליטו להסדיר את חלוקת המשמורת וימי שהייה של שניהם באופן הדרגתי, בכדי לא לטלטל את הילדים מבית לבית, וזאת באמצעות הסדר הקרוי "נסטינג" (קינון). הגוזלים נשארים בקן ואילו ההורים הם אשר עוברים בין בית לבית.
כ- 6 חודשים לפני הגירושין בני הזוג שכרו יחידת דיור בנוסף לדירה שבבעלותם. בהליך הגישור שערכתי ביניהם חילקנו את ימי השהייה של כל אחד מהם עם הילדים, ובימים שמירב היתה אחראית על הילדים היא לנה עימם בבית המגורים המשפחתי, ודן לן ביחידת הדיור. בימים שדן היה אחראי על הילדים הוא שהה וישן עימם בבית, ומירב לנה ביחידת הדיור השכורה.
תוך כדי הגישור עלו התלבטויות לגבי התקופה בה יימשך ההסדר. לבסוף, ימים ספורים טרם חתימת הסכם הגירושין בני הזוג האריכו בהסכמה את תקופת הנסטינג לשנה נוספת, כלומר בסך הכל מדובר היה בשנה וחצי של נסטינג ! פרק זמן לא קצר כלל.
לאחר שנושא חלוקת הימים הוסכם היה עלינו גם לתת מענה לנושא הכלכלי. מה הדרך הנכונה לממן את כל צורכי המשפחה בתקופת הנסטינג? ואיך מאפשרים לבני הזוג גם להוציא כספים על עצמם מבלי שיעברו תחת ביקורתו של הצד השני? לשמחתי הצלחנו לגבש הסדר יפה לגבי החשבון המשותף שלהם, שפתר את הדילמה- הוסכם שהם ימשיכו לממן את כל הוצאות הילדים, הבית ויחידת הדיור מהחשבון המשותף, וימשיכו להפקיד אליו את המשכורות של שניהם. בכדי שלכל אחד יהיה חופש גם להוציא כספים על עצמו באופן פרטי ומבלי שיצטרכו לתת דין וחשבון זה לזו, החלטנו שכל אחד מהם יפתח חשבון נפרד על שמו בלבד, ואליו יופרש סכום חודשי זהה לשניהם אשר בו כל אחד מהם יממן את הוצאותיו האישיות.
זה לא מובן מאליו שזוג מחליט להחיל על עצמו הסדר כזה, ועוד לפרק זמן לא מבוטל כמו הזוג הנ"ל, ומאחר והם הגיעו להסכמה יחסית בקלות לגבי נושא שאחרים מתקשים בו, חשבתי שהנושאים האחרים ה"רגילים" של חלוקת הפנסיה והכספים למשל, יזרמו בקלות לכדי הסכמות, ואני אכתיר את הגישורים שלהם כאחד הקלים והנעימים שהיו לי. כאן קצת התבדיתי. הסתבר שנושא חלוקת הפנסיה היה שנוי במחלוקת. לא רק אם היא תאוזן במועד פרישה או היום, אלא על עצם זה שבני הזוג מאזנים את הפנסיות… דן טען שהוא הסכים לשלם מזונות גבוהים לכשיסתיים הנסטינג, בגלל שחשב שהוא יישאר עם מלוא הפנסיה שלו. מירב לא הבינה בכלל מה הקשר בין שני הדברים, הרי המזונות נקבעו בהסכמה, עקב פערי הכנסות הגבוהים בין בני הזוג, וכלל לא דובר על הפנסיות עד אותו רגע לדבריה.. נראה היה שהגישור עלה על שרטון וקשה היה למצוא דרך לרדת ממנו..
החלטתי לקחת פאוזה מהתהליך ליומיים שלושה בכדי למצוא פתרון יצירתי. ואכן האינטואיציה שלי שכך יעלה לי רעיון הצדיקה את עצמה (-: לאחר כמה ימים חזרתי אליהם עם הסדר שמשלב את סכום המזונות ומנגד את חלוקת הפנסיות כיום (ולא בעת פרישה לפנסיה). לשמחתי- שני הצדדים היו מאוד מרוצים מההצעה שלי ! איך לא חשבתי על כך קודם אמרתי לעצמי (-: כנראה שלכל דבר יש את הזמן שלו ואת הקצב שלו.
לאחר 3 חודשי גישור, כאשר הצדדים כבר עמוק בתוך הנסטינג, נחתם הסכם הגירושין.
לא מובן מאליו שהסכמתם להצעה שלי, אמרתי להם לאחר החתימה, כל הכבוד לכם. הוכחתם מהרגע הראשון שאתם שמים את מה שחשוב לכם- גם הילדים וגם מערכת היחסים הטובה ביניכם- מעל לכל, והנה גם כשהיתה מהמורה בדרך זכרתם את זה, והגענו להסכם.
נתתי להם חיבוק, ואיחלתי להם בהצלחה בהמשך.
לא כל זוג מסוגל לעצור רגע לפני המדרון. בני הזוג הללו- עשו זאת !
(המקרה אמיתי לחלוטין, השמות בדויים לשמירת פרטיותם)
